עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

חג השבועות מתקרב, חג מתן תורה. רציתי לגעת פה דרכו דוקא בנושא הנתינה, דרך שני טקסטים אהובים עליי במיוחד (אני אומרת את זה הרבה פעמים, מה?, נראה שיש הרבה שאהובים עליי במיוחד...).

הראשון הוא של ר' נחמן מברסלב, מתוך "לקוטי מוהר"ן", ספר התורות שלימד. הוא מדבר על נושא הנתינה, בהקשר של צדקה, אבל מבחינתי גם באופן רחב הרבה יותר, והוא יוצא לדבר על נושא זה מתוך הפסוקים שמדברים על חג השבועות בתורה (ספר במדבר כ"ח).

הנה הקטע. צריך קצת להתרגל לשפה, למי שזה מפגש ראשון איתה, אבל שווה המאמץ -

א. "ואת העורבים צויתי לכלכלך" (מלכים א' י"ז) – זה בחינת צדקה. כי בתחילה, כשמתחילין להתנדב לצדקה, אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו ולהפכו לרחמנות, וזהו עיקר עבודת הצדקה, כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת רחמנות שבטבעו, אין זה עבודה, כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם, רק עיקר העבודה – לשבר האכזריות להפכו לרחמנות. ןזה בחינת: ואת העורבים צויתי לכלכלך; כי העורב הוא בטבעו אכזרי ונתהפך לרחמנות לכלכל את אליהו.

כמו-כן צריכים בצדקה כנ"ל. וכל הנדיבי לב, כל מי שהוא נדבן, צריך לילך ולעבור בתחילה דרך בחינה זו, בחינת: ואת העורבים הנ"ל, דהיינו שבתחילה צריכים לשבר האכזריות שלהם, מה שיש להם אכזריות בתחילה, להפכו לרחמנות, להתנדב לצדקה, כנ"ל.

ב. ובחינה זו, דהינו התחלת הצדקה, היא קשה וכבדה מאד. כי כל העבודות וכל התשובות, כל מה שרוצין לעשות איזו עובדא בעבודת השם, כמה קלין של אוי ואבוי וכמה גניחות וכמה כפילות וכמה הטיות צריכין לעשות קודם שעושין איזה עובדא.

ועיקר בהתחלה שאז קשה מאד, כי כל התחלות קשות וצריכין כמה קלין וכמה גניחות וכו' קודם שמתחילים איזהו התחלה....

נמצא שהמצוות ומעשים טובים וכל עבודת השם הם בחינת הולדה, וקודם ההולדה כמה קלין וכמה חבלים וצירים יש להיולדת קודם שמולדת ההולדה, ובפרט מבכירה, דהיינו הולדה ראשונה של אשה, שאז קשה עליה מאד, כמו שכתוב: (ירמיה ד') "צרה כמבכירה"; שזה בחינת ההתחלה, בחינת: כל התחלות קשות כנ"ל. וצדקה היא תמיד התחלה, בחינת (דברים טו): "פתוח תפתח"; שאפילו כשיש פתח והתחלה, הצדקה היא פותחת יותר ויותר ומרחבת הפתח יותר...וסגולת כח הצדקה – להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר, שכשעושין איזהו פתח באיזה עבודה ונותנין צדקה, אזי הצדקה פותחת ומרחבת הפתח יותר ויותר, כי צדקה היא ההתחלה של כל ההתחלות, כי היא פותחת ומרחבת כל הפתחים כנ"ל. וגם בצדקה עצמה יש התחלה, דהיינו כשמתחילין ליתן צדקה, שזה בחינת: ואת העורבים צויתי כנ"ל, ועל-כן התחלת הצדקה היא קשה וכבדה מאד, כי היא בחינת התחלה של כל ההתחלות כנ"ל.

ליקוטי מוהר"ן תנינא ד', ר' נחמן מברסלב

ר' נחמן מדבר על על הקושי שבנתינה, על המחסומים הפנימיים שצריך לעבור בדרך אליה לפעמים, ומאידך על הסגולה המיוחדת שלה – של פתיחה. הוא משווה זאת ממש ללידה ראשונה של אישה, גם מבחינת הקושי וגם מבחינת ההתחלה החדשה שנוצרת מתוכה ומאפשרת את כל ההתחלות הבאות שיימשכו דרך אותו פתח.

תחשבו על זה למשל בהקשר של מערכת יחסים, לאו דוקא זוגית, מה קורה כשאחד הצדדים פותח ונותן, ודוקא כמו העורבים, משהו שלא קל לו לתת, מה נוצר אז במרחב בין שני האנשים, או הקבוצה. איזה דברים מתאפשרים שם?

ועניין מערכת היחסים שולח אותי (שוב ושוב) לזלדה. שמדברת גם על נתינה שהיא לגמרי לא מובנת מאליה, ולא פחות מכך על הקבלה – כמה מאמץ נדרש לפעמים גם כדי לקבל. הנה תראו –

בצל האלה

זלדה

אִשָּׁה קְשִׁישָׁה וְחוֹלַת רַגְלַיִם

פּוֹשֶׁטֶת יָד בָּרְחוֹב

שׁוֹתָה תֵּה בְּחָצֵר מְרֻצֶּפֶת

בְּצֵל הָאֵלָה.

פְּלִיאָה בְּעֵינַי אֵיךְ מְגִיחָה הִיא

מִבַּלְהוֹת גּוֹרָל זוֹעֵם

לְנִימוּסִים עֲדִינִים

לְגִנּוּנֵי כָּבוֹד שֶׁפּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם

בְּחַיִּים שֶׁל טוֹבָה בְּחַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נוֹי.

בְּעֵינֶיהָ הַחוּמוֹת זוֹרֵחַ אוֹר

שֶׁרָאָה אִיּוֹב בְּלֵב הַסְּעָרָה

בֹּשֶׁת הָאַשְׁפּוֹת לֹא חָסְמָה בְּפָנֶיהָ

אֶת אֵימַת הַשָּׁמַיִם.

פִּתְאֹם אָמְרָה לִי:

שַׂמְתְּ לֵב לָאִישׁ שֶׁמּוֹכֵר סִדְקִית בַּמַּרְתֵּף

בְּפִנַּת הָרְחוֹב?

רָאִית אֶת מַבָּטָיו?

נִדְהַמְתִּי

כִּי בְּתוֹךְ עֲזוּבַת צַלְמָוֶת מִתְבּוֹנֶנֶת הִיא כָּךְ

בְּחֶזְיוֹנוֹת הַחַיִּים.

רַק כַּאֲשֶׁר עָלָה בָּהּ לִבָּהּ עַל גְּדוֹתָיו

וְהוֹשִׁיטָה לִי צִנְצֶנֶת שֶׁל דְּבַשׁ

שֶׁקִּבְּלָה בְּאֵיזֶה מָבוֹא -

גִּלִּיתִי לְתִמְהוֹנִי

שֶׁאַהֲבָתִי שְׁרוּיָה עֲדַיִן בַּסְּפִירוֹת הַנְּמוּכוֹת

כִּי הָיָה עָלַי לְנַפֵּץ שֶׁבַע חוֹמוֹת שֶׁל סֵרוּב

כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְקַבֵּל מִיָּדָהּ

אֶת דְּבַשׁ מַתַּת הַיְּדִידוּת.

הקבצנית שנותנת את צנצנת הדבש.

זלדה שנותנת את מתנת הקבלה למי שלרוב אין לה מה לתת.

והשאלה מה זו אהבה ברמותיה השונות? אולי לפעמים אהבה, על פי זלדה, היא לדעת לקבל.

(וחזרה אליי, אליכם - מה יותר קשה לי? לתת או לקבל? על איזה חומות סירוב עליי להתגבר בדרך לזו או לזו?)