החיטה (העמק, הגעגוע) -
שדות שבעמק
לוי בן-אמתי
שָׂדוֹת שֶׁבָּעֵמֶק
קִדְּמוּנִי הַלַּיְלָה
בְּרֵיחַ הַזֶּבֶל,
נִיחוֹחַ חָצִיר.
הַלַּיְלָה לָעֵמֶק
אֲנִי אֲזַמֵּרָה,
כִּי אֹשֶׁר בָּאַנִי
וְחֶסֶד הַשִּׁיר.
רָצָה גּוֹרָלִי כִּי
אָשׁוּבָה אֵלֶיךָ
מֵעֶצֶב הַמָּוֶת,
מֵעֶרֶשׂ הַשְּׁכוֹל.
מִכָּל חֲסָדִים לִי -
אֻשַּׁרְתִּי בַּיֶּגַע,
לִגְמֹעַ מֵימֶיךָ,
פִּתְּךָ לֶאֱכֹל.
אָסְפֵנִי אֵלֶיךָ,
אֱסֹף כַּשִּׁבֹּלֶת -
שִׁבֹּלֶת לַגֹּרֶן
בְּחַג הַקָּצִיר.
הַלַּיְלָה לָעֵמֶק
אֲנִי אֲזַמֵּרָה,
כִּי אֹשֶׁר בָּאַנִי
וְחֶסֶד הַשִּׁיר.
בספר "שדות שבעמק", הוצאת עם עובד, ת"א תש"י
הלחם (הפשטות)–
למדני את השיר הפשוט
מילים: רחל שפירא
לחן: רמי בר דוד
לַמְּדֵנִי אֶת הַשִּׁיר הַפָּשׁוּט שֶׁל הַלֶּחֶם
וּפְרֹס לִי חֵלֶק מִשְּׁלוֹמְךָ.
קָחֵנִי עִם אֲבַק הַיּוֹמְיוֹם עַל הַשֶּׁכֶם
כְּשֶׁתִּרְאֵנִי לְפָנֶיךָ.
אֲנִי שֶׁהֵנַחְתִּי לָרֶגֶשׁ יָחֵף
לְרַחֵף,
כְּבָר יוֹדַעַת כִּי
הִתְפַּתְּלָה דַּרְכִּי
וּמִגֹּבַהּ רַב רָאשִׁי עַכְשָׁו
נִרְכָּן -
כְּבָר יוֹדַעַת כִּי
הִתְפַּתְּלָה דַּרְכִּי
וּבָאָה עַד כָּאן.
לַמְּדֵנִי אֶת הַשִּׁיר הַפָּשׁוּט שֶׁל הַלֶּחֶם...
חַיַּי וְחַיֶּיךָ אוֹרוֹת וּצְלָלִים
מְכִילִים
בְּעֵינֵי שַׁבָּת,
בְּעֵינֵי חֻלִּין.
לוּ מָחָר שֶׁלְּךָ יִגַּשׁ אֶל אֶתְמוֹלִי
בְּעֵינֵי שַׁבָּת,
בְּעֵינֵי חֻלִּין,
שֶׁלְּךָ וְשֶׁלִּי.
לַמְּדֵנִי אֶת הַשִּׁיר הַפָּשׁוּט שֶׁל הַלֶּחֶם...
המגילה (האהבה) -
רבקה מרים
רוּת
רוּת לָפְתָה אֶת בֹּעַז בְּמָתְנָיו
סוֹחֶטֶת מִמֶּנּוּ תְּבוּאָה.
בֹּעַז, בִּשְׁנָתוֹ, תָּמֵהַּ
שֶׁהוּא שֶׁאֶת הָאֲדָמָה עוֹבֵד תָּמִיד
הִנֵּה הָאֲדָמָה אוֹתוֹ עוֹבֶדֶת
בְּזֵעַת אַפֶּיהָ.
פְּקַעַת קִיטוֹר מְתוּחָה, רוּת,
מִסֻלְסָלָה כְּיִפְחָה,
עֵרָנִית כָּאִישׁוֹן,
צוֹפָה בּוֹ נוֹסֵק וּמַמְרִיא
כִּתְנוּפַת הָעֹמֶר,
עֶפְרוֹנִים מֻרְעָבִים מְפַרְכְּסִים
בַּהֲמוֹן נִיצוֹצָיוֹ.
הצדקה (הזולת) -
שכחה
כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה, לא-תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה.
כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך, לגר ליתום ולאלמנה יהיה.
כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך, לגר ליתום ולאלמנה יהיה.
דברים כד, יט-כה
אני יוצאת למדבר לחגוג את האהבה וההתאחדות של רו ונימרוד היקרים
מי ייתן ויהיה לכם שפע של ביכורים מתוקים להביא מעצמכם אל העולם
לקבל מהעולם אליכם,
חג שמח!