עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

לִמְצֹא אָדָם שֶׁחֲלוֹמוֹ יִהְיֶה אַחֶרֶת.

וּכְשֶׁאָבוֹא מֵחֲלוֹמִי לַחֲלוֹמוֹ, אַחֶרֶת

יִהְיֶה גַּם חֲלוֹמִי, אַחֶרֶת

יִתְרַחֵשׁ בַּחֲלוֹמוֹ. אֵינִי יוֹדֵעַ,

אָמַרְתִּי בְּנַפְשִׁי, מַה יִתְרַחֵשׁ אָז.

נכון, כבר שמתי פה פעם את השיר הזה של מאיר ויזלטיר,

היום אני מרגישה בתוכו, בתוך ההשתנות הקורה ממפגש של חלומות

זו הסיבה העיקרית שאני לא כותבת הרבה, אני שם, בהשתנות הזאת

ועדיין לא נכון לי לתת לה מילים - כי במילים יש משהו שכבר מקבע.

מעבר לזה אני בתוך הקיץ הנכנס לתוקף, שכתמיד מחדד יותר ויותר את השאלות -

ומה עכשיו? ומה הלאה? מה בחלום? מה במציאות? מה נחסם על-ידי החששות? מה נפתח?

מה אני רוצה לזמן אליי בשנה המתקרבת מעבר לקיץ?

גם אצלכם הקיץ מעורר שאלות כאלו?