עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

*

הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים שֶׁאַתָּה מֵרִים וּמַנִּיחַ בַּצַּד עַל

גָּדֵר, עַל גֶּזַע, עַל אֶדֶן, שֶׁלֹּא יִדְרְכוּ עֲלֵיהֶם,

וּלְעִתִּים מְאַמֵּץ אֶל הַלֵּב, מוֹסִיפִים לִגְדֹּל וְלַעֲלוֹת

וְיוֹם אֶחָד הֵם חוֹמַת מַחְשָׁךְ, עָנָף סְבָכִים, סַף צַלְמָוֶת,

בֵּית כֶּלֶא לַלֵּב. וְיוֹם שִׂחֵק מַזָּלְךָ הֵם חוֹמָה לְמַחֲסֶה,

עָנָף הַפְּרִיחָה, סַף חַיִּים, הֵיכָל לִדְרוֹר הַנֶּפֶשׁ.

הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים אֶפְשָׁר לֹא לִרְאוֹתָם וּלְהוֹסִיף

וְלַעֲבֹר עַל פְּנֵיהֶם וְאֶפְשָׁר לִרְכֹּן וְלַהֲרִימָם.

הַבּוֹחֵר לַהֲרִימָם כְּחַיָּל בִּשְׂדֵה קְרָב

וְלוֹ מְזֻמָּנִים גַּם תְּבוּסָה וְגַם נִצָּחוֹן.

עַל כֵּן כֹּל שֶׁנָּכוֹן נָכוֹן בְּמִדָּה שָׁוָה

לַתְּבוּסָה וְלַנִּצָּחוֹן לַנְּכוֹנִים לִרְכֹּן.

וְאֵין הַבְּרֵרָה בְּיָדִי.

וְאוּלַי אַךְ לְשֶׁכְּמוֹתִי. סְמוּא עַיִן.

כן, שקטה יותר, אבל עדיין פה. מקשיבה, מחייכת, מתעצבת, מתרגשת איתכם.

היום נזכרתי באמיר גלבוע, איזה משורר רגיש ומיוחד הוא והחלטתי להביא קצת משלו ועימו גם אות חיים ממני.

השיר שהבאתי למעלה אהוב עליי.

אני מאלו שמחפשית את הדברים הקטנים בצדי הדרכים, מרימה, ממששת, נוטלת או מותירה.

גם הבלוג הזה הוא בשבילי קצת בית איסוף לדברים קטנים שהרמתי בדרך.

ודוקא כשאני מתייחסת לבלוג ככזה אני יכולה להבין יותר גם את המשך הבית הראשון, האופן שבו הדברים הקטנים יכולים להתעצם ולהפוך ל"בית כלא" או ל"היכל לדרור הנפש".

גם אני מרגישה לעתים כך ולעתים כך וגם רואה את זה אצל השכנים פה...

אבל עוד יותר זה מתקשר לחיים. ליומיום. לכך שעם כל הארועים הדרמטיים והרי הגורל שקורים לפעמים,

מה שבאמת משמעותי הוא איך אני עוברת כל רגע. הששונות והעצבונות. התסכולים והריגושים, האתגרים וההתגברויות.

גם בתוך הקשר הדרקוני אני מרגישה זאת. הקשר לא נמדד בהתאהבות ובפריחה הנלווית אליה,

אלא ביומיום וכל יום והדברים הקטנים שהוא מביא איתם.

לעיתים כאלו שרוצים לנצור ולזכור  ולעיתים כאלו שיש לעבור דרכם, לידם ולהותיר מאחור.

אבל רצוי לא להמנע מלראות, את אלו ואת אלו...

לסיום, עוד אחד של גלבוע -

כָּל הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים מְחַכִּים לַשַּׁלְוָה הָעוֹלָה חֲרֵדָה וְאִטִּית מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ כָּל יְמֵיהֶם בַּסְּעָרָה הַלּוֹהֶטֶת.

כָּל הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים סַבְלָנִים מְאֹד וְחָזוּתָם עוֹטָה אֲצִילוּת נוּגָה כְּבֵין-עַרְבַּיִם שֶׁנּוֹפְלִים עִם הַיּוֹם הַזָּהֹב לְרַגְלֵי הַהֵלֶךְ הַבּוֹדֵד בְּמֶרְחָבִי-אֵין-אָדָם. וְהֵם יָפִים עַד לְשִׁכְחַת-כֹּל כְּאָבִיב בְּלִבּוֹ שֶׁל עֶלֶם הַיּוֹשֵׁב עַל שְׂפוֹת אֲגַמָּיו. וּבְלִי שֶׁתִּרְאֶה הָעַיִן מִגְּדָלִים וּצְרִיחִים מֵאֶבֶן בַּשֶּׁטַח מְצַלְצְלִים כָּל הַפַּעֲמוֹנִים עַל-סְבִיבוֹת וְשׁוֹפְכִים נְהָרוֹת נְהָרוֹת.

כָּל הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים רוֹבְצִים כְּעֶדְרֵי צֹאן בּוֹטְחִים וַחֲלוּמִים. כִּבְאֵרוֹת-קְדוּמִים עַל פָּרָשׁוֹת דְּרָכִים עַתִּיקוֹת. כְּחוֹמוֹת-עַד שֶׁאֱלֹהִים נִתְגַּלּוּ לָהֶן מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶן בְּהָאִיר עַתִּיקוּתָן הַבָּרָק וּבִרְחֹץ פְּנֵיהֶן הָאֲפֹרוֹת הַגֶּשֶׁם
דּוֹר אַחַר דּוֹר. הֵן גַּם זוֹכְרוֹת אֶת צַעֲרָן עַל הַיּוֹרֶה שֶׁלֹּא הֵנִיב עַל גַּבָּן.

כָּל הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים מַסְתִּירִים בְּחֻבָּם אֶת הַיָּד הַלּוֹטְפָה וּמְנַחֶמֶת וְאֶת קוֹלוֹת הַדְּמָמָה לְהָשִׁיב בִּפְעִימוֹת נִחוּמִים עַל עֵינָיו עַל מִצְחוֹ וְעַל
פָּנָיו שֶׁל שְׁרוּב הַיָּמִים הָרְחוֹקִים וְהָרַבִּים הָרַבִּים שֶׁל הַחוֹזֵר וּבָא אֲלֵיהֶם מִמְּעַרְבַּל הַסְּעָרָה.

וְהַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים אוֹסְפִים אוֹתוֹ וְעוֹטִים עָלָיו אֱלֹהִים לוֹחֲשִׁים אֶת כָּל סוֹדוֹת צְמָאוֹ בְּקוֹלוֹת רְוָיָה מִמַּעֲמַקִּים.

כ"ד בסיון תשי"ב