עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

החל מראשית הקשר שלנו, נוצר לנו מושג ה'סדק'.

הסדק הוא הזמן שבתוך הזמן.

בתוך מרוץ החיים, העבודה, האנשים, המחוייבויות,

אנו מוצאים לנו מפעם לפעם את הסדק למרחב אחר של יחד שלא תלוי בזמן, גם אם במדידה אובייקטיבית הוא לעיתים מאד קצר.

לא מזמן הבנתי שהסדק הוא לא רק סדק בזמן, זאת אומרת הסדק שבזמן ומציאת המקום אינם מספיקים,

אלא הסדק הוא גם פנימי,

זאת אומרת דורש שבשנינו בו-זמנית יהיה גם הסדק אל תוכנו שיאפשר את המפגש העמוק והממלא.

כל זה כדי לומר ששבתי עכשיו מסדק קניוני למדי.

ארבעה ימים על החוף בסיני. דרקון ואני.

ומים, שמים, הרים, דגים...

מרחב גנוב בתקופה מלאה עומסים מעומסים שונים.

זמן יקר ופותח ומנקה ומאפשר.

חזרנו אתמול בערב ועכשיו אני כבר בדרך לסוע ליומיים השתלמות בצפון הרחוק (ליד נהריה)

אבל מרגישה מחודשת

ושולחת לכם גם מהיופי הזה והשלווה והשמש והשמיים המכוכבים והים הצלול שהבאתי איתי.

לגבי שיר - הייתי שמה שיר יפה של דנג'ה שבדיוק מתקשר לעניין הסדקים הפותחים

אז אם יעלה הרצון מלפניו לשלוח לי את המילים,

אשתף גם אותכם...