הגיע הזמן לשתף אותכם.
אבל איך להגיד את זה בדיוק? אני עושה את זה בזמן האחרון יותר ויותר ועדיין מרגישה מגומגמת.
אני, זאת אומרת אנחנו - הדרקון ואני, עומדים להביא נשמה חדשה לעולם הזה.
זה לא היה מתוכנן - אבל התקבל בברכה ובאהבה,
ההוויה חכמה מן הההולכים בה...
מה עוד אפשר להגיד ובאלו מילים?
אנחנו נכנסים כבר לשליש שני. והראשון עבר בשלום - בלי תופעות לוואי כמעט חוץ מעייפות רבה
והרבה התמודדויות - פיזיות, רגשיות, מעשיות, אישיות וזוגיות.
פתאום ככה מתהפך העולם ומשתנה -
הרבה רגשות, מחשבות, חששות, שמחות, שינויים (פיזיים וגם עוד) שינויים (נפשיים).
לאט לאט אנחנו פותחים את זה לעולם שסביבנו ושמחים לקבל את ההתרגשות והאהבה שבאה עם הידיעה.
(ומנסים להתמודד עם הלחצים שנלווים לכך...).
זו גם ההזדמנות להסביר וקצת להתנצל שזו הסיבה העיקרית שבגללה נאלמתי לאחרונה.
הבלוג הוא מקום אישי עבורי - ולא היה נכון לי עדיין לשתף פה ומאידך - זה חלק כל כך גדול מעולמי כיום
וקשה היה לי לכתוב על דברים אחרים. מעבר לכך שזה תהליך שמאד לוקח פנימה.
התנצלות קלה גם בפני החברים האישיים שיצרתי במרחב הזה - לא פשוט לספר לכל אחד באופן אישי
אני מספרת פה לכולכם והפנים והקולות של כל אחד מכם מול עיניי.
ואם קודם נאלמתי, עכשיו גם קצת אעלם
אנחנו נוסעים לשבוע לסיני ביום ראשון וכמה ימים לאחר שנחזור לחודש להודו (הדרקון לחודשיים).
לא יודעת כמה אכתוב בתקופה הזו עד שאשוב.
אבל אשמח אם תלוו אותי ואותנו ואת האור שאני נושאת בתוכי, בהרבה מחשבות חיוביות.
בְּנִי לָךְ תֵּבָה
30 ס"מ אָרְכָּהּ
רָחְבָּהּ
עָמְקָהּ
מַלְּאִי אוֹתָהּ מַיִם
הַתְקִינִי לָהּ צִנּוֹר הֲזָנָה
לַחֲשִׁי לָהּ יוֹם יוֹם –
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה
תִּהְיֶה אֲשֶׁר תִּהְיֶה
נִהְיֶה אֲשֶׁר נִהְיֶה
כֹּל יוֹם –
שְׁלֹשָׁה לִטּוּפִים
עֲשָׂרָה נִגּוּנִים
וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מַעֲלוֹת שֶׁל
הִתְכַּנְּסוּת בְּתוֹךְ
עַצְמֵךְ
הַנִּיחִי לָהּ לְהִתְמַלֵּא
הַאֲזִינִי לַמַּיִם הַמְּצִיפִים אוֹתָךְ
פִּתְחִי פִּיךְ עֵינַיִךְ אַפֵּךְ רַגְלַיִךְ
הָנִיחִי לַאֲוִיר לַעֲבֹר דַּרְכֵּךְ
לְצַנְּנָהּ
אַל תִּהְיִי מֻפְתַעַת
הָאוֹר שֶׁבִּפְנִים
הוּא אֹרֶךְ.
(ואת זה כתבתי לפני 7 שנים בערך ומעולם לא היה לי יותר רלוונטי)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
