עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

אז הנה אני כאן בחצי הדרך בין הארץ לדלהי, דרך ירדן,

הטיסה התעכבה. לא נורא, צריך להתרגל לקצב ההודי -

מצד אחד - שאנטי שאנטי ומצד שני - מין תזזית שקשה למצוא בה את הידיים והרגליים

ועוד יותר קשה למצוא את הראש...

הדרקון נוסע עם מחשב נייד, כי הוא אדם רציני שגם עובד בחופש שלו

אז אני מנצלת את האינטרנט האלחוטי בשדה התעופה כדי לדרוש בשלומכם - ככה, כמעט מן האויר,

אבל לגמרי מן הדרך.

(האמת שרק רציתי להציץ על מיילים, אבל הוא אמר - "זה רעיון מצוין לכתוב פוסט" - אז הנה...:), אני אשה צייתנית).

זהו.

ההתרגשות מתחילה לחלחל

מילות הפרידה כבר נאמרו.

החיבוקים כבר חובקו.

חודש זה לא הרבה זמן אבל אחזור כבר לשנה עברית חדשה וגדולה באופן רשמי בשנה

וגם הנשמונת שבתוכי תופסת נוכחות מיום ליום

אני מדמיינת את העיניים שלה נבטות מבעד לבטני צופות איתי בכל המראות והנופים.

להתראות בינתיים, אנסה להציץ מדי פעם

תהיו בטוב