עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

זמר בשניים

אמר רבי פנחס מקוריץ:

כשאדם מזמר ואינו יכול להרים את קולו, ובא אחר לזמר עמו ומרים את קולו, אז יכול גם הוא להרים את קולו. זה הוא סוד הידבקות רוח ברוח.

 אור הגנוז – סיפורי חסידים / מרטין בובר. שוקן, ירושלים ותל-אביב תשס"ה, עמ' 116

ובהמשך לפוסט הקודם, על ידיים נותנות ומקבלות, ובהמשך לשאלות שהעלה שם 'בפעם האלף' –

כן, ודאי שיש דרכים רבות לנתינה וקבלה.

עברתי דירה ביום שישי ועכשיו כשחובר לי האינטרנט...זו הזדמנות לומר קודם כל תודה.

זה אמנם היה קשה, אבל הרבה פחות ממה שחששתי ובעיקר, בעיקר בגלל עזרה, במעשים ובמילים ובכוונות של אנשים יקרים.

קודם כל, כמובן הדרקון הטוב שנמצא שם ועוזר בהרבה צורות ודרכים ויחד איתו רבים אחרים.

במיוחד, במיוחד תודה לאידיום וטומאסה ואביה שפשוט באו וארזו איתי ארגזים,

ברור לי שגם לבד הייתי מסתדרת, אבל לרגעים זה היה נראה לי לא אפשרי

ומי שהיה שם הפך את זה לאפשרי ולרך יותר ונעים.

אז עברתי לבית מרווח ונעים עם חצר גדולה וכיפית והתרגשות גדולה להכנתו לקראת בואה של הקטנטונת

(אני כבר פחות קוראת לה – 'הנשמה', כי אני מרגישה אותה כבר כל כך פיזית וקיימת)

החלטנו, הדרקון ואני, שנכון לנו יותר בנפרד, אז עברתי לבית שכן לו, בישוב היפה שבו הוא גר

ואנחנו עכשיו מחפשים ויוצרים את הדרך לבנות את השותפות הכי נכונה ומאפשרת ותומכת שנצליח לקראת ההורות המשותפת שלנו.

קשה לי לומר על זה יותר מזה, כי הכל כל הזמן מתהווה ומשתנה.

אתמול בלילה עלה בי הדימוי של העציצים ששולחים בפייסבוק ותוך שלושה ימים הם צומחים מזרע לפרח.

אני קצת מרגישה כמו הזרע הזה, כל הזמן תהליכים מואצים ואינטנסיבים ומשמעותיים,

ולפעמים הכל מחובר ולפעמים קצת מפורק ולפעמים אני מרגישה שהתודעה והעשיה מושכים קדימה

ועבור הלב הקצב קצת מהיר מדי.

וכל הזמן קשב קשב קשב - לעצמי, אליו, לנשמה שבתוכי לכוחות שמלווים אותי...

אני שמחה שמגיע חנוכה, חג שאני אוהבת, שמחמם את הלב, שמתחבר לי טוב עם חנוכת הבית החדש

ושמביא איתו קצת חופש בנוסף לכל :)

חוץ מזה כאמור הזמן מתקדם, אני נכנסת לחודש שמיני, אנחנו עושים ביחד הכנה אצל דולה שבינתיים מדברת בשפה שלנו שזה הרבה...הבטן גדלה וזה עוד פלא, להרגיש איך יחד עם תינוקת, נולדת בתוכי גם אם ואישה.