עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

סוף ההריון וההתחלה החדשה כבר מתקרבים ומורגשים.

אני גם יותר פנויה להיות עם זה, אחרי המשימה הגדולה שהשלמתי (מעבר הדירה).

בבית החדש הקירות הופכים לאט לפחות זרים ויותר מחבקים ומוכרים

ובתוכי אני מרגישה אותך כבר שלמה ומלאת חיים משל עצמך.

אני סוגרת קצוות, קובעת והולכת לתורות אחרונים - שיננית, רופא, קוסמטיקאית...

אנשים מספרים לי על שקי הבגדים והאביזרים השונים שהם אוספים עבורנו,

כמה שפע את מביאה איתך, עוד לפני שהגעת לעולם הזה.

ואני עצמי לעיתים מרגישה שלמה ועגולה ובשלה

וברגעים אחרים - ילדה מפוחדת מהעולם שמשתנה לה כל כך.

הגוף עצמו בעיקר מבקש לנוח, ולהתכרבל ולתת לו אפשרות להתכונן ולעשות את שלו

אבל חופשת חנוכה נגמרה וצריך גם לצאת כל יום לעבודה....

היום אני יוצאת ליומיים במדבר עם חברים - גם הנפש צריכה הזנה.

בשבוע האחרון מלווה אותי השיר תפילה של ברכט שכבר הבאתי הנה פעם -

יהי הכל

יְהִי הַכֹּל שַׁיָּךְ לְכֹל שֶׁיּוּכַל לְהֵיטִיב עִמּוֹ

הַיֶּלֶד לָאִשָּׁה הָאִמָּהִית לְמַעַן יִגְדַּל

הָעֲגָלָה לְעֶגְלוֹן הַטּוֹב לְמַעַן יִנְהַג בָּהּ הֵיטֵב

וְהָאֲדָמָה לָמַשְׁקִים אוֹתָהּ מַיִם לְמַעַן תִּתֵּן פִּרְיָהּ בְּעִתּוֹ.

ברטולד ברכט, לחן – שלמה גרוניך

כך, כשהלא נודע לובש צורה אפלה ומאיימת, אני שרה אותו לי ולה

והוא הופך לסוג של מצפן.

ללכת בכוון הטוב וההטבה - זה כבר נותן אור וכוון.

(וזה קל לרצות את זה, אבל מאתגר לפעמים גם לממש את זה בתוך המציאות המורכבת תמיד).

בחוץ החושך מתחיל להאפיר ועוד מעט הזריחה,

אלך לארגן לי תיק לטיול.

שתהיה לכולם שבת מופלאה!