עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

הייתי לא מזמן אצל מטפלת בשיאצו ודיברנו, לפני או אחרי, על ה'קרעחצים' הרגשיים ואלו הגופניים

ואז היא אמרה לי שאשה, בכניסתה להריון, היא מביעה הסכמה (במוגע או לא במודע)

 להיות בחוסר איזון

בכל הרמות - גופנית, רגשית, רוחנית

זה קורה מעצם ההסכמה לחלק את כל משאבי הגוף עם נשמה וגוף נוספים

וכל ההתגייסות שנדרשת לכך וכל מה שנובע ממנה.

בתור אחת מאוזנת מטבעה ועם הריון מאד רגוע מבחינה פיזית

ההתמודדות העיקרית שלי היא עם הטלטלות הרגשיות, עם גיוס התשתית של השקט אל מול הטרנספורמציות הלא נגמרות

לפעמים נדמה לי שאני צריכה חופש, אבל למעשה העבודה והנתינה לאחרים, רק עושים לי טוב

אם אני צריכה חופש זה בעיקר קצת מעצמי וזה הרבה יותר מסובך.

פיצ המתוקה עוזרת לי גם פה.

קודם כל בהיזכרות שגם אם קשה, זה מקום של חיים ושל פלא ושל אור לפני הכל וגם אחרי.

כשאני מרגישה את חוסר הודאות, את כל האחיזות במוכר שמתערערות

אני נזכרת במידת חוסר הודאות שלה בתוך המיכל המגן, החם, הרך של הרחם - רגע לפני היציאה לעולמנו הסוער

כשאני חווה חוסר בטחון וחשש

אני נזכרת באמון הרב שהיא נתנה בי ובדרקון בבחירה שנהיה אלו שמקבלים אותה לעולם ודואגים לה פה

את כל כך מסקרנת אותי, אהובה

ואני מרגישה אותך כבר דוחקת ונדחקת מול גבולות הגוף

עוד מעט, עוד קצת...

יש ספר שירי ילדים של משוררת נפלאה בשם מירה מינצר יערי שנקרא -

תמיד בפחד וגם באהבה תמיד

כך אני מרגישה עכשיו

תמיד בפחד וגם באהבה תמיד

שבת שלום, שבת מנוחה