שלום יקרים,
מזמן לא בקרתי פה, גם בגלל האינטנסיביות של הטיפול באילה
וגם בגלל שעולמי כולל היום בעיקר התפעלות מכל פרצוף ותנועה ומבט של הקטנטונת
פסגת השגיי היא כשאני מרגיעה אותה מבכי או רואה אותה שולחת מבט סקרני ורגוע אל העולם
פסגת הנאותיי היא להרגיש אותה מחוברת אליי עם החום והרוך והמתיקות שלה
ואני יודעת שזה עלול קצת לייגע מבחוץ...
ובכל זאת הרהור קטן, על השילוב הזה בין תחושה שאני שותפה בפלא הגדול ביותר שאדם יכול להיות שותף בו - בריאה חדשה, וזה ממלא בתחושת פליאה והודייה וחסד,
ובו זמנית, אותה חוויה גבוהה מחברת מאד לפשטות ולצרכים הכי בסיסיים של החיים -
שינה, קקי, פיפי, אוכל, בכי.
אני מרגישה שהגיעה אליי - אלינו מורה גדולה שמזכירה לי את הדברים שהיא חידדה כבר בהריון ובלידה, וביתר בהירות עכשיו - את החיים בכאן ובעכשיו, מתן אמון מלא, התמסרות, הבעת הצרכים והיכולת לקבל להם מענה.
התכוננתי הרבה לקושי שבימים הראשונים, אבל יש בהם הנאה גדולה עבורי, על אף האינטנסיביות והעייפות
אני נהנית להיות איתה במלואי, להקדיש לה את זמני ותשומת לבי, לראות אותה נפגשת עם העולם ואת העולם נפגש איתה. לחלוק את החוויות האלו עם אבא שלה.
כמובן שעוזרת לכך העובדה שאיילולה היא מלאכית קטנה ורגועה שאוהבת לישון ולהתבונן על העולם במבטה הנבון.
היינו עכשיו ביחד כמה ימים בקיבוץ, אצל ההורים והיום עשינו לראשונה עם סבתא טיול ארוך לשקדיות הפורחות והכלניות -
חשבתי לא לשים תמונות של אילה, אבל אני לא מתאפקת, אז הנה הפלאית במטע השקדים הפורח -
והאמא המתפעלת עד אין קץ בפינת חמד אחרת בקיבוץ -
ומי מזהה את הספר הזה?
את השיר מצאתי בספר: שירים ופזמונים של חיים נחמן ביאליק עם האיורים של נחום גוטמן
שאחי הגדול קיבל במתנה מהגן כשהיה בן 4.
דפדפתי בו לחפש שירים לשיר לאילה הקטנטונת והנה מצאתי שיר על אילה
ובשתי השורות האחרונות כל מה שאני רוצה לאחל לה ולהעניק לה עוד ועוד...
שימשיכו כך הימים - יפים, מלאים ומתחדשים