עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

כמה הרהורים ככל שתתיר לי הקטנטונת

* שבת. הרבה יצא לי להגיד או לשמוע על שבת שהאיכות שלה היא להיות ולא לעשות.

הרבה פעמים גם מנוחה או טיול, באופן קיומם הם מאד עשייה.

לעומת זאת עכשיו, בחודש האחרון (מזל טוב - אילה בת חודש),

אני מבינה שוב, בעומק אחר מה זה להיות. כן, אני עושה הרבה - כל היום הוא התרוצצות בין החלפת חיתולים להנקה

להרגעת בכי לטיול משותף לאורחים לחטיפת מקלחת פה וארוחה שם..

.ובכל זאת התחושה היא של הוויה,

אני במלואי (כמעט) איתה.

וזה סוג של שבת מתמשכת כזאת.

והימים עוברים, מתמלאים מתוך עצמם

אין לי כרגע געגוע לעבודה, ללימודים, מרגישה שיכולה להמשיך כך עוד ועוד

אם כי אני מניחה שגם זה יבוא.

(הלוואי והסיבה היחידה לשינוי הייתה שהוא בא מתוך עצמו ולא אילוצי פרנסה, מחוייבות וכו')

בועה של זמן ומקום בלי יותר מדי מילים.

(כנראה שמה שמוסיף לזה הוא גם שהמיקוד הוא לא שלי בעצמי, ולא במישהו אחר ביחס אליי,

עיקר המיקוד הוא בה, וגם עליה רק להיות וזה מספיק,

יותר ממספיק, זה סוג מאד מיוחד של אושר)

(אני כותבת גם כדי להזכיר לי שזה עושה לי טוב ומחזיר אותי לעצמי כי גם בתוך שיא השקט, ההתמודדויות לא פוסקות ולא נמנעות מלהגיע)

*יש שלבים בחיים שלפני בואם אני שואלת את עצמי - מה יהיה? מה ישתנה? מה אני אהיה אחריהם?

הרבה קורה, הרבה משתנה. אבל בעיקר אני מגלה שאני נשארת אני.

וגם עכשיו, התממשה האמא שבי וזה מרגיש קצת כאילו תמיד.

*

יצירה / בנימין שבילי

אני הולדתי אוויר והאוויר הוליד רוח ומהרוח

נולד רוח ואחר

מים והמים הולידו

אוויר והאוויר הוליד רוח ומהרוח

נולד

רוח ואחר מים

והמים הולידו אוויר

וחום מבעילת האוויר ברוח והרוח במים ומהחום

נברא אש שהולידה

אדמה והאדמה הולידה

אותי

ואני הולדתי אהבה

*

אביב בחוץ - ראיתם?