עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

פורים מתקרב

שנה שעברה הייתי טריסטרמית חצופה ובוטחת, חופשייה ומדברית שחורה וכתומה עם עיניים שחורות נוצצות

והשנה?

באתי לכמה ימים להורים שלי עם איילה הקסומה ונהיה פה בחג

לאיילולה אין צורך בפורים - אוזני המן היא לא אוכלת, הרעשנים עדיין לא מעניינים אותה, אין לה צורך להשליך כעסים על המנים למיניהם ואין לה סיבה להתחפש כי היא עדיין כל כך במלאות היא.

ואני?

הלילה עלתה בי שאלה בראש - האם בתחפושת/מסכה -

אני רוצה לגלות חלק שלי שבדרך כלל אני לא נותנת לו ביטוי או שאני רוצה להיות לפרק זמן משהו אחר לגמרי ממני ולחוות איך זה מרגיש, או שאולי מסכה באה בכלל לא בשביל אלו, אלא בשביל להסתיר?

 ואולי הכל ביחד ?

אני לא מרגישה צורך להתחפש השנה, וודאי שלא להתבסם באלכוהול - גם אם תהיה לי האפשרות לזה או לזה

זו הייתה עבורי השנה הכי טרנספורמטיבית שחוויתי - כלפי חוץ לבשתי ופשטתי צורה עם ההריון והלידה

ומבפנים צמחתי והתשתניתי, התכווצתי והתרחבתי, נולדה בי אם ונפרדתי מחלקים אחרים שלי

עכשיו אני צריכה לנוח.

בדיוק היום עברו שישה שבועות מהלידה, אומרים שזה הזמן ה"רישמי" של התאוששות האם מהלידה

ועכשיו זמן לפגוש את עצמי מחדש.

מה שכן, מתוך השאלות שהעליתי קודם נזכרתי (כן, עוד בלילה) בלידה עצמה

אולי זו הייתה סוג של פורים בשבילי מבחינת שחרור מחסומים ועד-דלא-ידע

לא דמיינתי את עצמי מרשה לעצמי לבכות ולצעוק בחופשיות

לא חשבתי שלא יזיז לי בכלל להיות ערומה ומטופלת

בלי להיות עסוקה לרגע באיך זה נראה ומי רואה ובביישנות ובמבוכה

זו הייתה חוויה מעצימה מהרבה בחינות (עם תוצאה מופלאה),

אבל גם מבחינת חיבור מחודש ואמון מתחדש בגוף שלי ובקשר שלי איתו.