עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

אנחת רווחה נשמעה מפינו כשקבלנו אישור שאיילה, אז עדיין עוברית, היא בת,

ולא נצטרך להתמודד עם ברית-מילה - למה? האם? ואיך אפשר? אבל... וכו'

ונולדה לנו הפלא, והיום יום האינטנסיבי שאיתה ולמרות שחשבנו שנעשה לכבודה אירוע כזה או אחר, זה התמוסס לו עם היום-יום.

אבל בהיותי מי שאני, הצורך לציין ולתת מקום לשינוי הגדול הזה, ולברך את הקטנטונת ולצייד אותה לדרכה בחיים, חזר ועלה בי

והחלטתי לערוך בכל זאת משהו צנוע, עם מעגל של חברים יקרים, שותפים לדרך ולנטייה לחבר רוח עם רגש עם חומר.

אני מביאה את הטקס הקטן שהכנתי לאילה שכלל קריאה ושירה ומעגל ברכות לדרך והתרגשות ואהבה.

קבלת פנים לאיילה

הריון -

הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר:

תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה:

תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה:

(איוב לט א-ג)    

דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו – לפנקס שמקופל ומונח. ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על שתי אַרְכֻּבֹּתָיו, וּשְׁתֵּי עקביו על שתי עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת, ושותה ממה שאמו שותה, וכיון שיצא לאויר העולם – נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת. ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים. ומלמדין אותו כל התורה כולה. וכיון שבא לאויר העולם – בא מלאך וסוטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה. ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו. ומה היא השבועה שמשביעין אותו – תהי צדיק ואל תהי רשע, והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים, ונשמה שנתן בך טהורה היא.

(בבלי, נידה, ל, ע"ב)

מְשֹׁךְ עַבְדֵּךְ אֶל רְצוֹנֵךְ

וְאוּלַי יִקָּרֵא שְׁמֵךְ אֶרֶץ

שֶׁכָּל כֻּלֵּךְ רָצוֹן חוֹתֵר

לְהִתְהַוּוֹת לְבָשָׁר וְדָם, עֵינַיִם וְלֵב

לַחֲצוֹת גְּבוּלוֹת בֵּין הָעוֹלָמוֹת

וְאוּלַי יִקָּרֵא שְׁמֵךְ אֶרֶץ

שֶׁאֲנִי עֶרֶשׂ לִצְמִיחָתֵךְ וְאַתְּ מִתְעַרְסֶלֶת בִּי

אַתְּ מִתְהַפֶּכֶת בִּי

וַאֲנִי הוֹפֶכֶת בָּךְ בְּתַהְפּוּכוּתַי

מַרְוָה אוֹתָךְ כְּגֶשֶׁם בְּדִמְעוֹתַי

מַשְׁקָה זִרְעֵי כְּמִיהָה שֶׁטֶּרֶם חִבּוּק

וְאוּלַי יִקָּרֵא שְׁמֵךְ אֶרֶץ

שֶׁרִיצָתֵךְ אֵלֵינוּ וְאֶל הָעוֹלָם

הִקְדִּימָה אֶת דַּרְכֵּנוּ מֵעַצְמֵנוּ אֶל עַצְמֵנוּ וְאֵלַיִךְ

הוֹתִירָה אוֹתָנוּ חַסְרֵי נְשִׁימָה

וְאוּלַי יִקָּרֵא שְׁמֵךְ אֶרֶץ

שֶׁאַתְּ יֵצֶר וִיצִירָה וְרֵאשִׁית וּצְמִיחָה

שֶׁבָּאת מִשָּׁמַיִם לְמַיִם

וּמִמַּיִם תַּגִּיעִי לַאֲדָמָה

יהי הכל

יְהִי הַכֹּל שַׁיָּךְ לְכֹל שֶׁיּוּכַל לְהֵיטִיב עִמּוֹ

הַיֶּלֶד לָאִשָּׁה הָאִמָּהִית לְמַעַן יִגְדַּל

הָעֲגָלָה לְעֶגְלוֹן הַטּוֹב לְמַעַן יִנְהַג בָּהּ הֵיטֵב

וְהָאֲדָמָה לָמַשְׁקִים אוֹתָהּ מַיִם לְמַעַן תִּתֵּן פִּרְיָהּ בְּעִתּוֹ.

ברטולד ברכט, לחן – שלמה גרוניך

קידוש

בָּרוּךְ אַתָּה הַ' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן

בְּרוּכָה אַתְּ הֲוָיָה, רוּחַ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַּשְׁתְּ יָדִיד מִבֶּטֶן

בְּרוּכָה הַבָּאָה אַיָּלָה

לְחָיַיִם!

לב טהור

מתן שם –

שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְאָדָם:

אֶחָד מָה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,

וְאֶחָד מָה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בְּנֵי אָדָם,

וְאֶחָד מָה שֶׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ.

טוֹב מִכֻּלָּן מָה שֶׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ.

(תנחומא)

שיר / יונה וולך

בְּנָקִיק נִסְתָּר בְּצוּקִים

אַיָּלָה שׁוֹתָה מַיִם

מָה לִי וְלָהּ

אֶלָּא צוּקֵי לִבִּי

אֶלָּא מַעְיַן חַיַּי

אֶלָּא נִסְתָּר

אַיָּלָה

מָה לִי וְלָהּ

אֶלָּא אַהֲבָתִי

• מדרש שם