עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

אנחנו נמצאים עכשיו בימים של ספירת העומר - 49 ימים שבין פסח לחג שבועות.

יש הרואים בימים האלו, ימים בהם יש איכות מיוחדת לכל אחד מהם שתשומת לב אליה מאפשרת סוג של עבודה פנימית או לפחות התבוננות כזו.

החלוקה היא לפי 7 הספירות הקבליות - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד -

כך למשל היום הראשון הוא חסד שבחסד, השני גבורה שבחסד וכן הלאה...

פה יש הסבר יותר ברור על כל יום והכוונה.

השנה החלטתי לנסות להקדיש את תשומת הלב לימים האלה ולהקדיש, ולומספר דקות ביום,

להתבוננות על מה שהם מעוררים בי.

כך התבוננתי בשבוע הראשון על פניה השונים של האהבה בחיי

ובשבוע השני על הגבורה - הדין, הכעס, המקומות החדים, איך הם מתבטאים בי.

השבוע שנגמר אתמול היה שבוע התפארת - מידת החמלה, הרחמים, הלב -

האיזון בין דין וחסד

ואתמול התחיל שבוע הנצח - הסבלנות, ההתמדה, המחוייבות - מה הם ואיך הם בי

היום אנחנו ביום של 'חסד שבגבורה'

(הימים מתחילים על-פי לוח השנה העברי כמובן - עם השקיעה בערב הקודם)

"עלינו לאהוב כל דבר שברצוננו להמשיכו. יחס ניטרלי או אדיש יתבטא במחויבות שולית בלבד.  

איך זה מופיע בעבודה? במערכות יחסים? בבחירות שאני עושה בחיים?

בשעה שאתה נאבק על דבר בו אתה מאמין, עצור לרגע את עצמך- האם אתה פועל מתוך אהבה?"

ההזמנה להתבונן על זה מעניינת לי בשלב זה של חיי.

עם כל השינויים שחוויתי בשנה האחרונה (איילה עכשיו בת 3 חודשים, לפני שנה, גם בימי ספירת העומר, היא הגיעה אליי)

אני מרגישה שהם לא תמו (השינויים).

התהליך של פרידה מהישן ומתן מקום לחדש - ממשיך, גם ברמה של דפוסים ואמונות וגם ברמה הפיזית, קונקרטית.

והייתי רוצה לעשות את הבחירות שעוד עומדות לפניי מהמקום הנכון וגם - מתוך אהבה ולא פחד.

כשאני מסתכלת על השנה שעברה ועל המקומות הקשים בה, במידה מסויימת אני עדיין מתאוששת, לא מהדברים עצמם,

אלא מהדהודי הטלטלות החדות של האופן בו הם קרו.

אני רוצה לעשות את הבחירות שעוד עומדות לפניי ממקום יותר סבלני וקשוב ונושם.

להתמיד במה שחשוב, אבל בלי להיות נוקשה, בעיקר לא עם עצמי.

החסד שבנצח.