עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

צוּרָתוֹ הָעֲלוּמָה

נוֹלַדְתִּי אָדָם זָקֵן מְאֹד

עַל כַּף יָדִי הִתְחוֹלֵל לוֹ הָעוֹלָם

מְגוֹלֵל אֶת כֹּל הַצָּפוּי, כִּמְעַט

דְּבַר מָה שֶׁאָבַד אָחַז בִּי כְּעֵץ

וְשֹׁרָשִׁים וְהָיִיתִי מְחַזֵּר אַחֲרָיו

כָּל הַיָּמִים וּבְלֵילוֹת

נִגְלְתָה לִי צוּרָתוֹ הָעֲלוּמָה

מַשִּׁירָה מֵעַל עֵינַי אֶת כָּל

הַטִּיט וְהַקְלִפּוֹת

קָשִׁים וּמְפֹאָרִים הָיוּ אָז הַבְּקָרִים:

קוֹל רִאשׁוֹן שֶׁל שַׁחֲרוּר

הָיָה מִתְעַגֵּל בַּאֲוִיר הָרָטֹב

וּפוֹרֵחַ אֶל הֶהָרִים

וְהָיִיתִי אָדָם זוֹכֵר מְאֹד

כְּמוֹ מַכְאוֹב אוֹ אֹשֶׁר

מַגָּע רִאשׁוֹן שֶׁל גּוּף בַּיְּקִיצָה

מַגָּע רִאשׁוֹן וּמַלְכוּתִי

בְּשַׁרְבִיט דַּק שֶׁל אוֹר

תשנ"ב

פְּנֵי בֹּקֶר

פְּנֵי בֹּקֶר זֶה שֶׁבָּא עָלַי

אֵיךְ אֶקְרָא לוֹ

לְבֹקֶר זֶה שֶׁבָּא אֵלַי

וַהֲרֵי כָּל הַלַּיְלָה

הָיוּ מְצוּקוֹת מִשִּׂיחוֹת עִמִּי

בִּשְׂפָתָן הַצֶּחָה

וּמְאַלְּפוֹת אוֹתִי לִרְאוֹת הַחֹשֶׁךְ

וְעוֹדֶנִּי כָּנוּעַ

כְּשֶׁבֹּקֶר טוֹב זֶה תְּפָסַנִי

וְהָיָה מַרְאֶה לִי

אַיָּלוֹת וְשִׁקּוּיִים

תשנ"ז