עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

הַשְׁבַּעָה

בּוֹאִי שַׁבָּת שֶׁל שָׁלוֹם

בְּעַרְבּוֹ שֶׁל יָרֵחַ אָדֹם

עֲלִי מִתְפִלַת אַלְקָבֶץ

בּוֹאִי שַׁבָּת שֶׁל שָׁלוֹם

לִקְרָאתֵנוּ

בּוֹאִי שַׁבָּת שֶׁל שָׁלוֹם

אֵלֵינוּ אֵלֵינוּ

בּוֹאִי

כַּלַת

הַשַּׁבָּת

בְּעַרְבּוֹ שֶׁל יָרֵחַ כָּזֶה מִלְחַמְתִי

בִּשְׁעַת לְבָנָה שֶׁכָּזֹאת אֵיבָתִית

בְּעַרְבּוֹ שֶׁל יָרֵחַ כָּזֶה

לֹא אַבָּאִי שֶׁכָּזֶה

וְאוֹיְוַאֲבוֹאִי כָּזֶה

בְּהַדְהֵד

קוֹל בּוֹדֵד

עַל אֹדוֹת

זֹאת

אַדְמַת הָאָדָם הַקְּטַנָּה

הַבֵּיתִית

וְשֶׁלָנוּ מְאֹד

כָּזֹאת

שֶׁלָנוּ שֶׁלָנוּ

מְאֹד

אברהם חלפי

ושלומי? גם וגם וגם

השילוב של קריאת הספר החדש של גרוסמן שכל כך נוגע ולוקח איתך למסע החרדה ההורית בארץ הזאת

והבתים של אורה הם בדיוק (בערך) היכן שבתיי בשנים האחרונות

עם הפיגוע ברחובות בהם אני מסתובבת כל שבוע, עם ובלי קטנתי

(והכי קשה - תמונת התינוקת בגילה שאיבדה את אימה ונכנסה לי לחלומות)

אין לי פחד אישי על עצמי, יש לי חששות מהתגברות החרדות והאיבות שניתן לפעמים לחוש אותן מוצקות ממש בעיר הזאת, המרוטה

בעיקר על אלו של הילדים ואלו שהופכים את הכאב לשנאה

והקיץ כבר כאן במלוא מאודו ונראה מה יביא איתו

וכל יום אני ממשיכה להתחדש עם איילה, ועוד התהפכות וחיוך ותנועה חדשה וקשר ואהבה

וכל דבר שקורה איתה הוא עדיין 'בפעם הראשונה',

וגם בים כבר היינו פעם ראשונה

והנה הקיץ הראשון

בגדים קטנים ומתוקים

כמה אפשר להגן? לגונן?

שתהיה שבת, שיגיעו ימים, של שלום ועוד ממנו.