אקס הייתה הרבה יותר נועזת ממני
תום הרבה יותר רחב אופקים
אידיום הרבה יותר פיוטית
דנג'ה הרבה יותר פוליטי
דודה מלכה ושלומית הרבה יותר פופולריות
ולא כולל פניאלין מצחיקה בטירוף
וזו ש מעוררת השראה
וכן הלאה...
ואני באורח פלא הרגשתי שאני פה, מאד אני
ולכן קשרים משמעותיים ואהבה שקיבלתי פה היו לי משמעותיים לפעמים יותר מאלו בעולם האמיתי
שבלי שמות בדויים אבל לעיתים קרובות עם הרבה יותר מסכות.
כאילו רק אתמול האתר הראשון שהייתי נכנסת אליו עוד לפני המייל, היה ישראבלוג
ועולם מלא התקיים פה לצד העולם החיצוני - מצחיק, מרגש, מחבר, מרחיב אופקים ויוצר חברויות אמת גם בעולם האמיתי.
אבל כמעט כל מי שכתב באותה תקופה, כולל אותי כבר לא כותב
ואני מרגישה, בכנות, שמעבר לנוסטלגיה ולהכרת התודה האמיתית שאני חשה למקום הזה
אולי באמת זה לא נורא אם הוא ימשיך להתקיים בעיקר בזיכרון ובלב ולא יישאר כמין אנדרטה.
ויש לי בלוג של תקופת חיים שלמה לגבות
ועוד בלוגון שפתחתי לבתי, אהובתי, כשנולדה, ורק אתמול חשבתי לכתוב בו עדכון עבורה
ודמיינתי איך עוד כמה שנים היא כבר תוכל לקרוא בו את מכתבי האהבה שלי אליה
ומה שבאמת באמת התחשק לי כשקראתי את ההודעה של מריאט
זה שכל אחד מהאנשים שאהבתי לקרוא ותקשרתי איתם בעולם הסודי הזה של ישראבלוג
יחזור לכתוב, לפחות פוסט אחד
ככה, כמה טיפות מים על הגעגוע
ואם זה פוסט אחרון באמת
אז תודה ואהבה