עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

(חשבתי על זה עוד קצת והייתה לי עוד תשובה, אבל זו שמובאת כאן הרבה יותר יפה וגם יש בה משהו)

משל האריה הטוב / ארנסט המינגווי

פעם אחת היה אריה והוא חי באפריקה עם כל אחיו האריות. האריות האלו היו אריות רעים וכל יום טרפו זברות ותאואים וכל מיני אנטילופות. לפעמים טרפו האריות הרעים גם בני-אדם. הם טרפו את בני השבט סוהילי, את בני השבט אומבולו ואת בני השבט ונדורובו, ובייחוד אהבו לטרוף סוחרים הודים. כל הסוחרים ההודים שמנים מאד וערבים לחכו של האריה.

אבל האריה שלנו שכולנו אוהבים אותו, מפני שהוא טוב-לב, היו לו כנפיים על גבו. ומפני שהיו לו כנפיים על גבו לעגו לו כל שאר האריות.

"תראו את זה, עם הכנפיים על הגב," היו אומרים ושואגים מצחוק.

"תראו מה הוא אוכל," היו אומרים, מפני שהאריה הטוב אכל רק ספגטי ומקרונים וחסילונים, כל-כך טוב-לב היה.

והאריות הרעים היו שואגים מצחוק וטורפים עוד סוחר הודי, והנשים שלהם היו שותות את דמו, לוקקות בלשונותיהן לוק-לוק-לוק, כמו חתולים גדולים. שתו ולא חדלו אלא כדי לנהום מצחוק או לשאוג מצחוק על האריה הטוב וללעוג על כנפיו. אכן, אריות רשעים מרושעים היו.

אבל האריה הטוב היה יושב ומקפל את כנפיו ושואל בנימוס אם יוכל לקבל כוס "נגרוני" או כוס "אמריקנו", והיה שותה את המשקה הזה במקום דם סוחרים הודים. יום אחד סרב לאכול שמונה בני-בקר מסאים ואכל רק קצת אטריות ארוכות ושתה כוס מיץ-עגבניות.

הדבר הרגיז מאד את האריות הרשעים, ואחת הלביאות, המרושעת שבכולן, אשר בשום אופן לא יכלה למחות את דם הסוחרים ההודים מן השפמות שלה, גם לאחר ששפשפה את פרצופה בעשב, אמרה:"מי אתה שתחשוב את עצמך כל-כך יותר טוב מאיתנו? מנין באת, אריה אוכל אטריות שכמוך? למה, בכלל, אתב כאן?" כך נהמה אליו וכולם שאגו בלי צחוק.

"אבי גר בעיר והוא עומד שם תחת מגדל-השעון ומביט למטה על אלף יונים, שכולן נתיניו. כשהן עפות הן רועשות כמו נהר שוטף. בעיר של אבי יש ארמונות יותר משיש בכל אפריקה כולה וארבעה סוסי ארד גדולים עומדים לפניו וכולם רגל אחת שלהם מורמת, מפני שהם מפחדים מפניו.

"בעיר של אבי בני-האדם הולכים ברגל או שטים בסירות ושום סוס אמיתי לא מוכן להכנס העירה מרוב פחד מפני אבי."

"אביך היה כלב ציד," אמרה הלביאה המרושעת ולקקה את שפמותיה.

"אתה שקרן," אמר אחד האריות הרשעים. "אין עיר כזאת."

"הגישו לי נתח של סוחר הודי," אמר אריה רשע אחר. "בשר הבקר הזה עוד טרי יותר מדי."

"אתה שקרן עלוב ובן של כלב ציד," אמרה המרושעת שבכל הלביאות. "ועכשיו יש בדעתי להרוג אותך ולאכול אותך על קרבך ועל כנפיך."

הדברים האלה הפחידו את האריה הטוב מאד-מאד, כי ראה את העינים הצהובות שלה ואת הזנב מתנופף מעלה-מטה ואת הדם המיובש על שפמותיה והריח את הבל-פיה שריחו היה רע מאד, מפני שאף פעם, אף פעם, לא צחצחה את השיניים. וגם היו לה חתיכות סוחר הודי ישנות מתחת הציפורניים.

"אל תהרגי אותי," אמר לה האריה הטוב. "אבי אריה אציל ומכבדים אותו תמיד וכל מה שאמרתי אמת."

ממש באותו הרגע זינקה אליו הלביאה המרושעת. אבל הוא פרש את כנפיו, המריא וחג פעם אחת מעל לחבורת האריות הרשעים, וכולם שאגו והביטו בו. הוא הביט אליהם מלמעלה למטה וחשב: איזה פראים הם האריות האלה!

ואז חג מעליהם עוד פעם אחת והשאגות שלהם גברו. אחר-כך הנמיך, כדי שיוכל להביט בעיניה של הלביאה המרושעת, והיא הזדקפה על רגליה האחוריות וניסתה לתפוס אותו, אך החטיאה כמרחק ציפורן.

"אדיוס," אמר להם "שלום" האריה הטוב שדבר ספרדית צחה, כי היה אריה בן-תרבות. "או רוואר," קרא אליהם "להתראות" בצרפתית המצוינת שבפיו. והם שאגו ונהמו כולם בעגת האריות האפריקניים.

אחר-כך חג האריה הטוב יותר גבוה ויותר גבוה ושם את פניו לונציה. הוא נחת שם בככר-העיר והכל שמחו בו. לרגע המריא ונשק לאביו על שתי הלחיים וראה שהסוסים עדין עומדים ברגל מורמת והארמון יפהפה יותר מבועת-סבון. מגדל-הפעמונים עמד במקומו והיונים עפו אל קניהן ללון שם.

"איך אפריקה?" אמר אביו.

"פראית מאד, אבא," ענה האריה הטוב.

"לנו כבר יש כאן תאורה לילית," אמר אביו.

"אני רואה," ענה האריה הטוב כמו כל בן נאמן.

"היא קצת מציקה לי לעיניים," גלה לו אביו. "לאן תלך עכשיו, בני?"

"אל 'המסבאה של הרי'' אמר האריה הטוב.

"תמסור ד"ש לצ'יפריאני ותגיד לו שאכנס אליו בקרוב לסדר את החשבון שלי," אמר אביו.

"כן, אבא," אמר האריה הטוב ועף בקלילות ארצה והלך ברגל ל'מסבאה של הרי'.

אצל צ'יפריאני לא השתנה כלום. כל חבריו היו שם. אבל הוא עצמו השתנה קצת בגלל ישיבתו באפריקה.

"כוס נגרוני, אדוני הבארונה?" שאל מר צ'יפריאני.

אבל האריה הטוב עף הנה מאפריקה הרחוקה ואפריקה שנתה אותו.

"יש לך איזה כריכים של בשר סוחר הודי?" שאל את צ'יפריאני.

"לא, אבל אני יכול להשיג לך."

"עד שיביאו אותם, תוכל להכין לי כוסית מרטיני," אמר והוסיף: "עם ג'ין מתוצרת חוץ."

"בסדר," אמר צ'יפריאני. "בסדר גמור."

ואז הביט האריה סביבו בפניהם של כל האנשים הנחמדים וידע שאמנם חזר הביתה, אבל גם טייל בעולם. מאושר מאד היה.

(תרגום – אברהם יבין)

אין הרבה מילים לומר, ואם רוצים בכל זאת - זוש כתבה עליו יפה.

אני רק אביא 2 קטעים קטנים לדוגמא מתוך הספר החדש של יואל הופמן - Curriculum Vitae

קסם. זה מה שיש לי להגיד. קסם מתומצת ומנוקד.

[17]

אֲנִי אוֹמֵר תּוֹדָה לַנְּשָׁמוֹת הַיְּקָרוֹת שֶׁחָבְרוּ לְחַיַּי

וּמְשַׁלֵּחַ אוֹתָן מִן הַסְּפָרוֹת אֶל הַמְּחוֹזוֹת הָעֲמֻקִים

שֶׁל הַלֵּב שֶׁאָסוּר לָהּ, לָאָמָּנוּת, לְהִכָּנֵס אֲלֵיהֶם.

אִלּוּ יָכֹלְתִּי [בְּמִין בְּרִית עֲמֻקָּה יוֹתֵר מִזּוֹ שֶׁבֵּין

סוֹפֵר וְקוֹרֵא] לִפֹּל עַל צַוָּארָם שֶׁל אֲנָשִׁים וְלוֹמַר

לָהֶם: בּוֹאוּ נֵשֵׁב וְנַחְלֹט תֵּה וְנִשְׁתֶה וְאַתֶּם תְּסַפְּרוּ

לִי אֶת חַיֵּיכֶם וַאֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם אֶת חַיַּי, הָיִיתִי

מַשְׁלִיך אֶת כְּתַב הַיָּד לְסַל הַנְּיָרוֹת וְעוֹשֶׂה זֹאת.

בָּעוֹלָם כָּזֶה הַחֹק הָיָה אוֹסֵר עַל הַבְּדָיָה.

וְעַל כֵּן אִשְׁתִּי הָרִאשׁוֹנָה וַרְדָּה וִילָדַי יַסְמִין וְתֹּמֶר

וְיוֹתָם וְאִשְׁתִּי נוּרִית יַעַמְדוּ מִחוּץ לַסֵּפֶר.

הַחַיִּים הֵם מַתָּנָה קְדוֹשָׁה וְהַסִּפְרוּת הִיא מַתְּנַת

חֻלִּין. אִם אִשְׁתִּי הָרִאשׁוֹנָה הֶעֶלְתָה בְּחַכָּתָהּ

שְׂפַמְנוּן וְהַשְּׂפַמְנוּן זָחַל עַל הַקַּרְקַע וְנִכְנַס אַל

מִתַּחַת לְשִׂמְלָתָהּ, הַשְּׂפַמְנוּן וְהַשִּׂמְלָה יָבוֹאוּ כָּאן.

אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה שֶׁבְּתוֹךְ הַשִּׂמְלָה. אֵינֶנִּי רוֹצֶה לָדוּן

אוֹתָהּ לְחַיֵּי נְיָר.

(...)

ועוד אחד, חלק מ- [4]

מוקדש לדנג'ה: