עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

הערה / ויסלבה שימבורסקה

החיים - דרך יחידה

לעטות עלים,

לחטוף נשימה על חול,

לנסוק על כנפיים.

להיות כלב

או ללטף את פרוותו החמה

להבחין בין כאב

ובין כל מה שאינו כאב;

להכלל בארועים,

ללכת לאיבוד בנופים,

לחפש את הקטנה בטעויות.

הזדמנות יוצאת דופן

לזכור לרגע

מה דובר

כשכובתה המנורה;

ולו רק פעם

להתקל באבן,

להרטב בגשם,

לאבד מפתחות בדשא;

לתור באויר אחרי גץ;

ותמיד לא לדעת

משהו חשוב.

תובנה לא חדשה, אבל מתחדשת, שחשוב לי לזכור מבין ערפילי השפעת של הנסיכה.

השבוע חזרתי ללמד (בקטנה) וחזרתי ללמוד (בקטנה)

אבל הקטנות האלו הספיקו להזכיר לי, כמה הדבר הזה שהיה חלק בלתי נפרד מחיי כל השנים, וקצת-הרבה נסג מהם מאז בוא הנסיכה לעולם (עוד שבועיים מהיום מתחילות החגיגות) -

מהותי לחיות שלי ולמלאות שלי וליצירתיות שלי.

לא כל לימוד כמובן, אני אפילו יכולה לתת בזה סימנים - לימוד פתוח ופותח, כזה שמתייחס ישירות לאדם ולא רק לידע, לא פרונטלי אלא משתף וכמובן בתחומים שמעניינים אותי.

אני מבינה כמה חשוב לי ליצור לזה יותר מקום בחיי.

גם לנתינה מעצמי וגם למקומות בהם אני מקבלת דרך זה.

עניין אחר לגמרי - לא יודעת למה אבל יצא לי לשמוע קצת ברדיו היום, כשהייתי בדרכים, על סוניה פרס, ומשהו נוגע בי באופן עמוק באישה הזו.

מעניין גם שהיא נפטרה, באותו יום בדיוק - ט"ו בשבט, שבו נפטר סבא שלי לפני שישים וכמה שנים.

מדליקה בליבי נר לזיכרה ולזיכרו.

אולי נפגש שוב מחר עם שיר לשבת :)