עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

מומו היא הברומטר שמזכיר לי שגם הבלוג שלי חוגג כבר 3 שנים (ושבוע)

250 פוסטים,זה לא מעט.

מאז שיצאתי איתו לדרך לא קראתי אותו מתחילתו ועד סופו אם כי הוא מהווה תיעוד, לעתים מאד מרומז,

על שנים משמעותיות בחיי.

תודה לכם שאתם איתי פה.

ומבית אחד (הבלוג) לבית השני

אתם מכירים את השלב הזה - פעם, פעמיים בשנה שפתאום הכל בבית מתפרק ונהרס בבת אחת?

הפעם שעברה שהרגשתי את זה הייתה כשהשתלטו לי החולדות על הבית,

עכשיו לעומת זאת כל נסיון לפתוח את הדלת הוא מאבק של המפתח בחור המנעול,

תנור החמום הנורמלי היחיד שיש לי מקצר את כל החשמל בבית,

מתקן ייבוש הכביסה נשבר והחדש שקניתי נקנה שבור (!)

האסלה נשברה,

טיקה (הכלבה) נוקמת בי על שאני משאירה אותה בבית בגלל החוקים החמורים החדשים נגד כלבים שמסתובבים חופשיים

(במקום לקשור אותה), והיא חוזרת לרסס מדי פעם פיפי או קקי בפינות כאלו או אחרות, וכשזה על הרצפה המצב טוב...ולרסק בשיניה צעצועים ורהיטים כאלה או אחרים.

ויש עוד, תאמינו לי, אני פשוט מדחיקה כרגע.

לעומת זאת, מנפלאותיה של הנסיכה -

אחרי שכבר השלמתי עם העובדה שכמה שהיא מקסימה, אולי החליפו אותה בדרך מחדר הלידה למחלקה, כי לא הייתה לה כל משיכה לספרים, (אחותה הגדולה טוענת שהיא קנאה כי אמא שלה כל הזמן צמודה לספרים), פתאום נפרץ הסכר :)

הילדה מושיטה יד לספר דבר ראשון כשהעיניים נפתחות בבוקר ובכל זמן אפשרי אחר (שבו היא לא משחקת בחוץ באדמה ובמים מהגשם), היא אפילו העבירה ככה ערה נסיעה ארוכה צפונה - מדפדפת בשקט בספרים.

והעיקר, התנוחה הזאת שכל כך התגעגעתי אליה למרות שלא חוויתי אותה מעולם, כשהיא יושבת בחיקי ואנחנו קוראות ביחד בספר ומתבוננות בציורים - איזה עונג ואיזה טיימינג מושלם כשהחורף מתחיל.

ולא רק זאת, אף זאת,

היא התחילה להנות משירים וריקודים ואפשר פשוט לשיר לה שיר ועוד שיר ולפעמים היא מבקשת (טו טו למשל),

ובהתאמה עם שני אלו גם השפה שלה פורצת וכל יום היא מפתיעה אותי לפחות עם מילה חדשה אחת ולרוב עם יותר.

ואגב, החיה האהובה עליה היא פרפר.

ואגב2, יומולדת שנתיים מתקרב והולך - אתם מאמינים? כי אני לא.

ילדה מוארת מצביעה על הפרפר בספר שמאחוריה (בקבוץ)

אמא, ילדה, טיקה (שלנו) ומגי (של סבא וסבתא) 

ואחרון לבינתיים, ענייני העבודה

חייבת חייבת למצוא עוד עבודה אבל נחסמת גם על ידי הקושי "למכור" את עצמי ולהרים טלפונים לאנשים ושזה הולך הרבה יותר קשה מבעבר גם ואולי בעיקר שאני צריכה גם לחצות איזה מחסום בתוכי בדרך לשם.

ומצד שני, אני מודה שמתאים לי לעבוד חצי שבוע, נותן לי קצת אויר לנשימה.

אני מקווה שבקרוב אני אמצא אותה והיא אותי. ושגם תגיע זו הנכונה.

אחרון חביב - גם אצלכם מזג האויר כזה משגע? אחרי פרצי הגשם הכל שטוף ונקי ומדי פעם השמש פורצת בחום נעים.