עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

האופנה החדשה של המהממת בבנות

ו"בעבודה"

התלבושת עיצוב עצמי שלה כמובן (תמונות מאתמול)

זהירה בדבריי ובכל זאת

אשתמש בדימוי בהשראת אהבת הפאזלים החדשה יחסית אצל הנסיכה הקטנה

אתם מכירים את זה, כשילדים עושים פאזל (ולפעמים גם כשמבוגרים) ומתעקשים לחבר חתיכות לא מתאימות ולדחוס בכוח

ואחר כך כשגדלים קצת, כבר לא מתעקשים בכוח אבל לא מצליחים למצוא את החיבורים הנכונים ואפילו את המסגרת לא מצליחים לבנות,

אז סתם מתייאשים ונהיים עצובים,

אז הרגשתי את זה ואת זה - חריקות מכל כוון שנמשכו ונמשכו וייאשו

ולאחרונה (ואני עוזבת עכשיו את הפאזלים) משהו מתרכך ומתפשט (מלשון - פשטות)

האתגרים נשארו ונוספו חדשים, הקשיים - כבודם במקומם מונח

ובכל זאת, החל, נניח, בתקופת החגים של השנה - אני מרגישה תנועה חדשה, התנועה היא בתוכי וחוזרת אליי מהעולם ובתגובה אני מצליחה לעשות עוד צעד עוד אחד

דברים שקשורים לבית, לעבודה, לקשרים עם משפחה ולקשרים עם אנשים ותיקים וחדשים בחיי

יש תנועה ויש פתיחה ויש השתקפויות משמעותיות כל כך.

עוד שבת עכשיו, אני בבית, אילה עם אבא שלה ומשפחתו-משפחתה

ויש בי שקט פשוט

שמאפשר