1. תמיד הייתי מקדימת שינה ומשכימת קום.
מאז פרוץ האיילה זה רק הולך ומתגבר - הרבה פעמים אני מתמסטלת מעצמי מהנקת ההרדמה שלה
והולכת לישון איתה בשמונה וחצי - תשע.
מצד שני אנחנו מתעוררות בחמש - חמש וחצי
ומצד שלישי -
2. מאז זמן מה לפני הלידה ועד היום לא ישנתי שנת לילה רצופה ובטח שלא עמוקה (כי אני קשובה להתעוררויות שלה)
ובאיזשהו מובן דווקא גיליתי את הלילה, ומה שהוא מעלה ומאפשר - לא רק בחלומות, אלא בכלל, בגלל שמנגנוני ההגנה רפויים יותר.
ובהמשך לזה -
3. לפעמים אני כל כך עייפה כשאני מרדימה את איילה שאני שרה לה את שירי הערש בלב,
אם השיחות שלי איתה עבדו טוב ככה בהריון, למה שזה לא יעבוד עכשיו?
ולפעמים אני מוצאת את עצמי באמצע העבודה מקשקשת אליה קשקושים חשובים, ודוקא לא בלב...למרות שהיא מאד רחוקה.
4. איילה היא ב"גן אבא ואמא" - היא עם אבא שלושה בקרים בשבוע ואיתי שניים ובסופ"שים מתחלקים,
לא רק כי זה חסכון בכסף
ולא רק כי אני מאמינה שזה הדבר הכי טוב שיכול להיות בשביל תינוק
אלא גם כי אני חושבת ששנינו לא מסוגלים בינתיים לוותר על הזמנים האלה איתה.
5.אולי מתוך הזדהות עם הבחירות המתקרבות, איילה נכנסה לתקופה של הצבעות-
על כל אדם או חפץ שמושך את תשומה ליבה - היא מושיטה את אצבעה
לפעמים זה מעיד על זיהוי, לפעמים אמירת שלום, לפעמים להתראות, לפעמים ,אני רוצה לשם"
.
6
.בשבתות בבוקר יש לנו מסורת קטנה כבר - אנחנו הולכות למסעדה האזורית שבטבע, אמא שותה קפה
שתינו אוכלות מהפיתות מהטבון הטעימות במיוחד
ואחר כך (או לפעמים לפני זה) - אנחנו עושות טיול קטן.
לפעמים היא מסיימת אותו מותשת....
7.בחנוכה השנה אני חושבת שאני מבינה לראשונה מה זה נס, כשאני מסתכלת על האוצר שלי.
אני מבינה שזו מתנה שמגיעה במפתיע וממקום גבוה - אבל הערך האמיתי שלה מתגלה כשנותנים לה מקום בחייך
ובאמת מקבלים אותה.
אתמול הדלקנו נר ראשון של חנוכה וזה היה אושר לראות את עיניה המאירות והחיוך כשהיא מסתכלת על החנוכיה הדולקת
וכמה היא נהנתה מהסביבונים המסתובבים ומשירי החג (במיוחד - באנו חושך לגרש - בגלל האפקטים).
8. סבתא הכינה לאיילה ולאחיינית שלה למפיונים (מין לפידים שמדליקים בתוכם נרות ובקיבוץ יש צעדת חג איתם)
שיחכו לצמד חמד עד שיבואו לבקר בחג ולטעום מהלביבות של סבתא.
9. השמש שלי שמדליקה אורות אינספור לא רק בחנוכה-
ובדיוק היא התעוררה וקוראת לי - חג שמח ומואר!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
