עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

אם במקרה תהיתם, אז הייתי שם ועשיתי ככה -

טוב נו, לא הכל היה כל כך פורח...

מה אתם זוכרים מימים ההולדת של ילדותכם?

אני לא זוכרת הרבה, זוכרת שולחן יום הולדת מפנק שהיה מוכן ליד המיטה כשהתעוררתי

ואת יום ההולדת בבית הילדים (בקבוץ), יושבים במעגל, ילדת יום ההולדת על כסא שהוכן מקוביות משחק וצעיפי משחק, על שולחן קטן עם מפה אלבומי ילדות עם צילומים והעוגה החגיגית כמובן. ואז אני מניחה שהיו קצת שירים ומתנה מהכיתה וקצת משחקים כמו למשל - "שלום אדוני המלך - שלום בניי היקרים" (מתחברת לכותרת).

ואני בכלל ילדת חופש גדול...אז תמיד הייתה פחות נוכחות ביום ההולדת שלי.

והנה נסיכתי היפה, אמנם כבר בת שנתיים אבל פעם ראשונה יומולדת בגן, ופעם ראשונה של יומולדת שהיא מצליחה קצת להתכונן ולהתרגש לקראתה ובעיקר להבין שאנשים באו לכבודה והיא במרכז ביום הזה והיא עושה פו על האש שעל העוגה ואבא ואמא באים לגן איתה ו- תרו תרועה יום הולדת הנה בא. ואחר כך ימי הולדת עם המשפחה ועוד ועוד מתנות וחיוכים מקסימים וכיף גדול.

חגיגות יום ההולדת טרם תמו, התאריך עצמו היה בשבת האחרונה (והתאריך העברי ביום המשפחה המתקרב),

אבל מה שפחות כיף וגם יותר הקשה עליי להתפנות פיזית ומנטלית לכתוב פה בחודש האחרון,

הוא שזה היה חודש שבו לולי הייתה חלק נכבד ממנו חולה.

אין צורך לדאוג, לא קרו דברים דרמטיים, ועדיין שבועיים לפחות של וירוס מסוג אחד שמתוכם שבוע בבית ומיד עם ההתאוששות היא חטפה וירוס בטן לא כיפי בכלל, וגם המסיבות, התנהלו בתוך המחלות כולל המסיבה בגן - באנו רק למסיבה וחזרנו הביתה.

הנסיכה מתוקה עד מאד גם כשהיא חולה, היא יחסית לא בוכה ולא מקטרת, לא סתם היא נקראת אילה ולעיתים נסיכה - היא נולדה עם מין אצילות טבעית, אבל עדיין זה אומר שהיא שפוכה ובלי תאבון וצמודה לזיזי (ציצי) שכבר חשבנו שאנחנו לקראת פרידה ממנו, וקשה לה יותר להפרד מאבא ומאמא ודברים קטנים גורמים לה לבכות...ובגדול היא פחות שמחה.

לה היה קשה ואני מודה שגם אותי זה סחט.

אה, ולא ציינתי שבתוך הזמן הזה היא גם נכנסה עמוק לתקופת ה"אני לבד" המאתגרת לעיתים עד מאד

 ומגיעה לעיתים עד כדי "לכי מפה" או בכי...(למרות שהנה, אחרי שהבריאה היא לא כבר חזרה לזה באותה עוצמה).

אבל יצאנו מזה סוףסוף והתענוג הוא להזכר בחיות ובשמחה ובצחוק המתגלגל כשהיא בריאה, וגם בתאבון הבריא המתחדש ובאנרגיות

והיא כבר מדברת כל כך הרבה וכל כך יפה ומבינה הכל,

אבל הכי נחמדים הם כמובן השיבושים ושימושים העצמאיים בשפה,

למשל כשהיא רואה ציור של במבי היא קוראת לו - בימ בם (בם) על שם - תירס חם.

ולכל פקק או מכסה של קופסא היא קוראת - דלת.

היא משתמשת בשיר נומי נומי (אבא הלך לעבודה) כדי לסדר לה את העולם המתחלק בין שני בתים ואת העובדה שרוב הזמן היא נמצאת רק עם אחד מההורים - "אבא הלך עבודה, אבא הלך קטן, אבא הלך גדול, אמא הלכה אדום (אוטו קטן/גדול/אדום).

ובכלל היא עסוקה בנושא הבית, ומי גר בכל בית למשל יש בית של אבא ובני ביתו ויש בית של אילה ואמא וטיקה, אבל הוא לא בית של נמלה ועכביש (שמצאנו פעם והוצאנו החוצה) וכן הלאה...

ולפעמים ממציאה צירופים אחרים לגמרי מתוך שימוש בהומור ובדמיון.

היא כמובן ממשיכה מאד לאהוב סיפורים, לאחרונה היא נדבקה איכשהו דוקא ל"גן גורים" הישן שמצאתי היכנשהו, הטקסט פחות מעניין אותה אבל אנחנו מספרות אותו לפי הציורים והיא מאד נקשרה ל"אבא פיל" שלגן "אותם מוביל",

ומאד מקפידה לתת נשיקה לפילון הבוכה כח פעם כשהיא רואה אותה ולשמוח כשהיא רואה איך בעמוד הבא הוא כבר מחייך.

טוב, אני יכולה להמשיך ולהשתפך, אבל אני אחסוך מכם עודף מלמולים של אם מאוהבת.

תחזיקו לנו אצבעות שבאמת חזרנו קצת לשיגרה ולבריאות

וצאו החוצה - השמש יצאה סוף סוף והכל כל כך יפה!

 תוספת:

ואיך יכולתי לשכוח, אגב חוכמות -

אני סופרת: "אחת, שתיים, שלוש, אר.."

אילה ממשיכה אותי: "ארנב!"