עשרת השבילים של המידות הטובות – זבינגייב הרברט
תירגם מפולנית – דוד ויינפלד
1. אין לקרוא את האלים לעזרה, אפילו במקרי חירום, מפני שבאותה שעה יכולים הם להיות עסוקים בדבר אחר ותקיפותנו עשויה לגרום לתוצאה הפוכה ממש, חוץ מזה מוטל בספק אם מסר אנושי כלשהו יכול להגיע לאוזנם, מחמת מפולת שלגים והתפוצצות דציבלים, שלא לדבר כבר על סערות מגנטיות.
2. יש לאהוב את האלים, זה מזכך את הלב.
3. מרובים האותות המצביעים שיראת כבוד כלפי ההורים, דאגה לעניים, זקנים ויתומים, טיפול מסור בבעלי חיים – חביבים על בני האלמוות.
4. להתפלל אפשר בכל מקום, הגרועים שבמקומות – היכלי הקודש. הם מעלים צחנה.
5. לא תרצח. השתדל לחשוב טובות על הבריות ויחס להם, בהזדמנויות חגיגיות, כל מיני מעלות טובות. יש להשמר מלשון הרע, הסוג המאוס ביותר של רצח מן המארב.
6. באהבת החושים יש להימנע מן ההפרזה, אבל גם מנקיפות מצפון יתרות. מוטב בטבע זו אוהבים מאושרים מקשר מסובך של חלושי עצבים מעודנים, בייחוד מן הגירסה לילדים הצופים בחיזיון היום-יומי הקושר של ייסורי מולידיהם.
7. להשתדל להיות מאושר. כי רק המאושר יכול להעניק אושר לזולתו.
8. לגנוב מותר במידה שהדבר נחוץ לעצם קיומנו. לא לעשות מזה אידאולוגיה.
9. להתרחק מאידאולוגיות שמבטיחות גאולה סופית של האנושות. משזכינו במידה של חירות, עלינו תיכף ומיד להגבילה, מתוך התחשבות בטובתו של הזולת.
10. אין חטאים, אלא ברוח. חטאי הגוף, עונשם טבוע בו: אצל ההוללים והמנאפים – שיתוק מתקדם, אצל הזוללים והסובאים בקלות הדעת – השמנת הלב, אצל המלשינים – פלטפוס.
(מתוך "מלך הנמלים", 2001)
נכון, עברתי מפעם ביומיים לפעמיים בחודש בממוצע... אבל נתקלתי אתמול בטקסט המעניין הזה (שאפילו מתקשר אסוציאטיבית לפרוייקט שמסתובב פה) ורציתי לשתף אתכם.
זביגנייב הרברט הוא משורר פולני, ויש לו מהאיכות המיוחדת לאלו – שילוב של אהבת אדם ואירוניה דקה והתבוננות על העולם קצת מתחת לקליפה שלו.
חפשתי ומצאתי עוד קטע מהספר הזה בבלוג אחר. מעבר לזה אין לי יותר מה לומר על ההקשר. (ואשמח לשמוע אם מישהו יודע יותר).
אני מזדהה פה עם לא מעט. הוא מעורר בי שאלות, לפעמים גם צריבות קלות וזה מה שהופך אותו לטקסט טוב מבחינתי.
איפה התעכבתי במיוחד? סעיף 5 – החיבור הזה שהוא עושה בין לשון הרע לרצח. ובאופן מרומז בין חשיבת טוב על הזולת לחיים.
[אתמול בערב הייתי במפגש מחודש, לאחר כמה שנים, של קבוצת לימוד מיוחדת שלמדתי בה במשך שנתיים. (היינו אמורים להפוך לסוג של מנהיגות יהודית אלנטרנטיבית, נו שוין, אני לא בטוחה שזה מה שקרה, אבל ישבה שם חבורה איכותית במיוחד של אנשים שרובם עושים בעולם ובסביבתם הקרובה, מעשים מאד קונקרטים ומשמעותיים של "תיקון עולם" - אנושי או חברתי. באמת מעוררי השראה.)
בכל אופן, עם כל שמחת המפגש והעדכונים ההדדיים באיזשהו שלב לא יכולנו להמנע מלגעת בצלקות שנותרו בכולנו שנשארו ממקומות שחווינו ביחד בהם הדיבור ולפעמים השתיקה, והאופן בו משתמשים באלו ובאלו – יכולים לפגוע יותר מכל דבר אחר. והיה עצוב לגלות איך עם כל הדברים הטובים שקרו שם והאנשים הטובים שהיו שם, המשקע שנשאר הוא במידה רבה מזה].
וגם סעיף 9.
אידיאולוגיות מובהקות גורמות לי בדרך כלל לזוז כמה צעדים הצידה. באמת הפנימית שלי, לא מסתדר לי ומעולם לא הסתדר לי, שיש מי שאוחז באמת היחידה והמובהקת על העולם ועל אופן הקיום הנכון בהחלט בו. גיליתי שבד"כ מי שאוחז או אחוז, חזק מדי באידאולוגיה, שוכח פעמים רבות להתבונן ולהקשיב למי שסביבו.
ולגבי החירות – גורם לחשוב...האם תמיד חירות שלי תפגע בזולת כלשהו? אני לא בטוחה.
ההתמודדות האישית שלי עם נושא המידות הטובות' היא שבימים האחרונים, לפחות בשני מקרים שבהם היו לי כוונות מאד טובות – אנשים התאכזבו בגלל דברים שעשיתי ואולי גם נפגעו. לא אנשים מאד קרובים אבל בהחלט שאכפת לי מהם. בשני המקרים אני לא רואה איך הנסיבות יכולות היו להשתנות. אבל זה לא גורם לי להרגיש טוב יותר.
מה שמביא אותי לחשוב שסעיף 7 הולך גם ההיפך –
לא רק האושר שלי יעזור לי להעניק אושר לזולתי.
זה גם ההיפך, באופן קצת אגואיסטי –
עשיית טוב לזולתי מביאה אליי טוב. כמו שבכוון ההפוך - פגיעה - פוגעת יותר מכל בי.
טוב יקרים – אאחל לכם שבת שלום, תמצאו את הקור הפנימי שלכם שיעזור לכם לשרוד בכבשן שסביבנו....
השתדלו להיות מאושרים ו- תאהבו את האלים - זה מזכך את הלב...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
