לתת לגוף לילה שלם בלי שינה. כדי לחשוב, כדי לברוח.

להתכרבל בתוך נשמה עייפה, להעניק לראש מנוחה רגשית. לסגור מעגלים של מחשבות, לעגל קצוות חדים, לקשור הכל בחוט של תקווה. לחייך למציאות יפה, רחוקה מהמציאות שהראש רגיל להטות אליה מבט.

לשבת על אדן החלון, לנשום את האוויר של שעות הבוקר המוקדמות, או יותר נכון – שעות הלילה המאוחרות.

השעות המתוקות האלה, עליהן כתבתי כל כך הרבה.

להזרים בדם את כל המחשבות הקיטשיות, על הציפורים והשקט של הבוקר. להריץ בראש את כל המילים האלה, אלה שנכתבו לפני כשנתיים, בתאריכים דומים, בדיוק באותה השעה.

להביט אל השמיים שנהפכים בינתיים מכהה לבהיר, משחור לכחול, כמו הנשמה שעם הלילה התנקתה כליל.

להקשיב למילים עבריות, של שירים שהפכו עם ימים לקלאסיקות, שהפכו עם ימים לשטיפת המוח הקטנה שלי, דרך האוזניות, אל האוזניים, אל הראש, אל הלב.

וזה לא משנה כבר שהלילה הופך ליום, והיום, במקרה הטוב, ללילה. מי אמר וקבע שהלילה ראוי לשינה? אני מוצאת בו דברים הרבה יותר טובים.

להיות כל כך עמוקה, כך שאפילו בהייה בקיר תביא מחשבות אינסופיות.

להרגיש רוח קרירה מלטפת את השיער, לוקחת איתה את כל המחשבות הרעות. להתמלא באופטימיות.

לצחוק משטויות, להנות עד כלות.

להתנתק, לכמה שעות של שקט, כמה שעות של לבד.

סתם, כי זה עושה לי טוב.

בגלל הלילה הארוך הזה אין לי מושג איך הפוסט יצא. תגידו אתם.

הראש מתפוצץ, העיניים נפוחות ורק מבקשות שינה, אבל אני ערה.

פשוט ככה, בלי שום סיבה, בלי אפילו רצון. פשוט נשארת ערה, בוהה בדברים, עושה דברים שבמצב אחר בטח לא הייתי עושה.

ופתאום בשעות הקטנות של הלילה כל האחריות נעלמת ממני. החדר מבולגן, השיעורים לא מוכנים, שום דבר לא מסודר, ומשהו בפנים פשוט מונע ממני לעשות דבר נגד זה.

אני שומעת מוזיקה שונה, מתנהגת באופן שונה, ולא מפסיקה לכתוב. פתאום החשק לעשות משהו גובר, ומחשבות נוסטלגיות על היום שעבר רצות בראש כמו סרט ישן.

וההחלטות הכי טובות נעשות בשעות הקטנות של הלילה, השטויות הכי פרועות מתפתחות בשעות הקטנות של הלילה, החיוכים הכי כנים מצטיירים על הפנים.

לכמה שעות פתאום נראה שהכל מסודר. והידיעה על כך שמחר כשאתעורר אני אחזור למציאות קיימת, אבל הכל כל כך אופטימי בשעות הקטנות של הלילה שאפילו זה כבר לא מפריע.

אין הבדל בין טוב לרע בשעות האלה, אין צורך בדיבור כדי לא להשתעמם, אין צורך אפילו באנשים אחרים.

רק אני, והחפצים שמעסיקים אותי, והמדיה פלייר עם הקלאסיקות, והדמיון שעובד שעות נוספות.

ועברו על הראש הזה כל כך הרבה לילות דומים שכבר ידוע שהרגעים הספציפיים האלה יישכחו בקרוב, וידוע שהדברים שנעשים בלילה הזה חסרי משמעות בעליל.

ובכל זאת חיוך עולה משום מקום, ובכל זאת, למרות ששום דבר לא באמת קורה, הלילה הזה כל כך מעניין.

לילה טוב