| I may be schizophrenic, but at least we have each other |
| 8/2008
משלוח לגברת רובינסון
הרבה זמן לא ביקרתי פה, ולא בגלל שכלום לא קרה.
האמת, אם שום דבר לא היה קורה, אז כנראה הייתי מגיע קודם - כדי לכתוב שמשעמם לי.
יכולתי להתלונן על כל מני דברים שלאף אחד לא אכפת מהם (כמו זה שמקפיצים אותי לתורנויות פה ושם, ואפילו לשבוע של הגנ"ש בשבוע האחרון) אבל זה לא מעניין.
אני לא בטוח שמה שאני אכתוב עכשיו הוא כן מעניין, אבל היה לי שבוע שבו בעיקר חשבתי ולא עשיתי הרבה יותר, צריך לפרוק את זה איפושהו.
אנשים מתקדמים מסביבי בחיים, אם זה בפן האישי (פרננדו מתחתן בחודש הבא, נעמה חודש שלישי בהריון, בטי כבר בחודש שביעי ויש עוד...)
או בפן החברתי - עוד מעט אנשים ישתחררו מהענף שלי ויתקדמו להם באזרחות.
ואני משתדל להתקדם, קניתי לי אוטו (או יותר נכון, קניתי אוטו למשפחה - האחים שלי נוסעים בו יותר ממני...) אני מתחיל להזכר איך נוהגים, עוד מעט נתחיל עוד סמסטר בתואר השני, סיימתי עם גמול ההשתלמות בצבא.
נראה כמו שאני גם מתקדם לי, אבל זו לא ההרגשה.
יכול להיות שגם שאר האנשים סביבי מרגישים שהם עומדים במקום?
אולי ההרגשה הזו היא רק בגלל שאני לא יודע לאן להתקדם? אתה תמיד תלך לאיבוד אם אין מקום שתרצה להגיע אליו, או שדבר כזה לא נחשב באמת "איבוד"...
אני מניח שיש מקום אליו אני רוצה להגיע, לא ממש מקום אלא מצב.
אני רוצה מערכת יחסים רצינית, או אפילו לא רצינית - משהו.
בכל שנותי לא הייתה לי מערכת יחסים אינטימית אחת, אני אפילו לא יודע איך להתחיל כזו.
כל כך הרבה זמן הייתי עם עצמי לבדי, אני מתחיל להרגיש כבר לא נוח במקומות הומי אדם (במיוחד אם אין אנשים שאני מכיר מסביבי).
אני מתחיל לתהות אם כבר מאוחר מדי, האם נגזר עלי לבלות את שארית חיי כאדם מוזר שגר בבית מוזנח ומאכיל עשרות חתולים ברחוב?
אני אוהב חתולים, אבל לא לזה שאפתי.
אני באמת לא יודע איפה להתחיל, חשבתי בהתחלה שרכב זה הפתרון לבעיות שלי - אין לי איך להגיע לדייטים ולכן אני צריך רכב.
הצבתי מטרה, הגעתי אליה, עכשיו מה?
יש את הפרט הקטן הזה שהתעלמתי ממנו - בשביל להגיע לדייט, אתה צריך שממש תהיה מישהי שמחכה שתגיע אליה (ובתקווה לא מחכה יותר מדי).
פיק אפ בר? פאבים? מסיבות טבע? אני פשוט לא רואה את עצמי מגיע למקומות האלה.
את עולם אתרי ההכרויות חשבתי לנסות, אבל זו ממש הרגשה של שוק בשר (ואני
תמיד חשבתי על עצמי בתור סוג של נקניק, ולא סטייק - זה לא עוזר לי שם
בכלל).
ברור לי שאף אחת לא תיפול עלי ברגע שאצא מהבית, אבל אני לא יודע מה מי ואיך...
להצהיר לחברים שאני מחפש?
זה בטוח יוציא משהו (אפילו שאני לא בטוח מה), אבל עכשיו אני חושב קדימה - ברגע שמישהי מחכה לך, אתה צריך להגיע ולעשות עם זה משהו...
גם פה אני לא יודע איפה להתחיל.
איך הדברים האלה מתפתחים? מה הטריגר לזה ששני אנשים נפגשים, מדברים ופתאום יוצאים אחד עם השנייה?
זה כל כך אפוף מסתורין בשבילי, לא יכול להיות שזה קורה כמו בסרטים (ואם כן, אולי התשובה היא להיות דוור, או אולי חלבן?)
אני מניח שאני כותב את זה בגלל שאני מבין שהזמן הולך ואוזל, אולי זה קרה בגלל שלפני שיצאתי להגנ"ש ראיתי פרק של "היפיפיה והחנון" ומצאתי יותר מדי קווי דמיון ביני לבין החנונים שם.
(ראיתי את הדבר הזה רק בגלל שאח שלי מכיר שם את אחת הבנות, עדיין נשברתי באמצע)
ואולי זה בגלל שבעוד שבועיים, אני אהיה בן רבע מאה.
רבע מאה, זה הרבה זמן בשביל להיות לבד.
אני חושב שאני יודע איפה להתחיל
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
