כל כך הזוי לשבת פה ולכתוב פוסט על הlap top. אני ממש מרגישה כמו קארי בראדשו ב"סקס והעיר הגדולה" רק לא כוסית כמוה ועם הרבה פחות סקס וסיגריות בחיי.
טכנית אני עוד לא יושבת על המחשב שלי , כי חברי החדש ( זה נשמע כל כך מוזר, כאילו אני מדברת על איזה ויברטור או משהו – "החבר החדש שלי... אני והוא נהנים ביחד") יגיע רק בשבוע הבא. כל כך הרבה אנשים רוצים אותו שפשוט אין אותו במלאי או משהו כזה. טוב, זאת לא פעם ראשונה שאני רוצה להשיג משהו שאני לא יכולה, או לפחות בתוספת של 4000 ₪, למרות שלפעמים גם בסכום הזה אי אפשר לקנות את מה שאני רוצה.
אם אתם כן שואלים את עצמכם על איזה lap top אני כן כותבת, למרות שאני בטוחה שזה לא מעניין, אז אבא שלי שנורר מחבר שלו מחשב לשבוע. אז מן הסתם אם הוא הסכים להפקיד את המחשב ה"יקר" שלו בידי זה יכול להשתמע לכמה דברים אבל זה בעיקר כיוון שהמחשב שלו די קקה ישן שלא ממש זז, אבל אני מניחה שהוא יהווה מספיק בידור זול לשיעורי כימיה וסטטיסטיקה, הרי עדיף מאשר להירדם בכיתה, לא???
ובמעבר חד לאחד הנושאים האהובים עליי – boys.
אני די צריכה משהו שיסיח את דעתי. הייתי מצפה שהלימודים יהוו הסחת דעת די טובה, אבל זה עובד רק בשעות הערב כשמשננים את מרכיבי הbrachial plexus או מתעסקים ב’Inter Vertebral Foramen (אכן כיף לזרוק כל מיני שמות שאף אחד לא מבין.. שווה להיות רופא בשביל זה. או לפחות ללמוד אנטומיה א'). אבל זה לא באמת עובד בשעות שלימודים- להפך- המחשבות נודדות לאזורים אקווטוריאליים , מיד סגיטליים, או במילים אחרות – מחשבות על בחורים.
משום מה לאינה יש נטייה להתיישב בשיעורים ליד אותו בחור שאני בקושי מתאפקת מלחייך מאוזן לאוזן כשאני רואה אותו (וגם היא לא בדיוק עומדת בקסמיו ) כי הוא פשוט כל כך sweety ומקסים. כל כך קשה להתרכז בשיעורים כשהוא מסתובב לכיוון שלנו ומחייך בלי לדעת שאני נמסה לי בשקט. אבל מן הסתם שום דבר אף פעם לא יקרה בינינו מכל כך הרבה סיבות, החל בזה שאנחנו לומדים באותה פקולטה למשך 6 השנים הבאות וכלה בסיבה החשובה מכל, פרט קטן ששכחתי לציין – הוא דתי ומחפש בחורה צנועה ושומרת מצוות שתהיה לו לכלי רפרודוקטיבי. (למרות שאני מוכה לעשות לו ילדים בכיף J ).
ואם כבר בבחורים עסקינן , אני רוצה פאקינג להבין למה אני תמיד חייבת להתחיל לצחקק כמו מטומטמת כשאני מדברת עם בחור (לא למטרות אפלטוניות כמובן)?? יש לי , או בכלל לחלק ניכר מהבנות, איזה גן שפשוט מכריח אותנו לצחקק כמו עלמות חן מפגרות או שזה סתם מעצבנות? פאקינג שיט, אני חייבת לטפל בבעיה הזאת , אולי אני אתחיל להשתמש בשיטת הגומייה – אני אשים גומייה על פרק כף היד וכל פעם שאני ארגיש שאני מתחילה לצחקק כמו ילדה בת 5, אני פשוט אפליק לעצמי בחוזקה עם הגומייה ומתישהו זה יגרום לי להפסיק עם ההרגל המגונה הזה. או שלמישהו יש הצעות אחרות?
(קינקי stuff מן הסתם תמיד יתקבלו בברכה, גם אם בלי קשר לנושא הנ"ל).
אני חושבת שבזאת אני אסיים מפאת עייפות – לא ממש ישנתי ביומיים האחרונים כי אני די חולמת כל הזמן על שרירים ועצבים באנטומיה ועל גופות בחדר הדיסקציה (מתישהו אני אספר גם על זה).. וגם נצרף לכל החגיגה את העובדה שאני קצת מצוננת אבל לפחות כבר עבר לי כאב הראש שלא הרפה כבר יומיים..
אני אסיים רק בהצהרה שכבר בטח שמעתם אלפי פעמים - ישראל זה מקום קטן (ובכלל המקום בו אני נמצאת הוא כמו עיירה קטנה). למשל השבוע חברה שלי גילתה שאותו מפקד שהיא הייתה דלוקה עליו במשך כל הטירונות שלה הוא לא אחר מאשר מישהו שלמד איתי במשך כל היסודי ... ואפילו דברים יותר הזויים - היא הכירה מישהי שהיא ידידה מאוד טובה כבר שנים של קרוב משפחה רחוק שלי שגר אי שם בצפון. איך? אין לי מושג כיוון שהיא גם בכלל לא מכירה אותו ושמעה אותי מזכירה אותו אולי פעם אחת.. אבל מסתבר שבערבות הצפון, התיאור " גבוה ובלודיני בשם X" מתאים רק לבחור אחד.. איזה עולם קטן.
שלכם, אמנם לא כל כך fucking fabuleous,
"קארי פאקינג בראדשו"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
