מסתבר, שהייותנו 'תמימים' נקבע בדרך אחת.
ברגע שמישהו, מחליט שהוא יודע טוב יותר מכולם, מצב מסויים, כאשר כל ההוכחות מוכיחות לו, מצביע על כך שהוא תמים.
מי שלא תמים, הוא זה שמודע לחייו, ומודע לסביבתו, ומודע למצב בין האנשים הסובבים אותו, כאשר הוא לא קובע דבר מה על איש משפחה מסוים, אלא כאשר האנשים הסובבים אותו מסבירים לו על המצב, הוא משתף פעולה ומכבד ומבין את המצב.
הוא לא שופט ומחליט בדרכו, הוא מחליט ככל שאר משפחתו.
אומנם, הרוב חושבים שזה לא כך, אבל הנסיבות מוכיחות שכן, כל מצב כזה, כאשר במשפחה יש אחד אשר נוגד דעתו לגבי קרוב משפחתו, מצביע על תמימותו, מפני שהשני אשר בא ואומר לו שזה לא כך והמצב הפוך, והוא משוכנע שמי שבא אליו הוא התמים, מצביע על כך שלפעמים אנו תמימים במידה גדולה או מועטה.
גם אם נתכחש ואם לא, זהו המצב, ויש לקבלו כמו שהוא.
[סורי על הכתב התנ''כי חחח...בפוסטים כאלה צריך להיות מנוסחXD]