אתמול היה נורא נחמד. ביליתי עם חברים עד הבוקר, והכל נגמר נורא יפה. עד שזה קרה.
נתקלתי בחבורת פרחות גבריות טיפוסיות.
זה התדרדר למכות.
אני פשוט לא מבינה אותן.
מה הטעם בלחפש אחרי צרות? ובאמת שעל כלום. 
סתם, כי משעמם. כי אין משהו יותר טוב לעשות.
אולי זה בגלל ביטחון עצמי נמוך, או טראומה?
כי בנאדם שיודע מי הוא ובטוח בעצמו לא יילך כמו פינצ'ר עצבני ויכה אנשים ללא סיבה.
במיוחד לא כשהגב שלהם מופנה אליו.
במקום לקלל אותן (טוב, בעצם כן קיללתי) ולחפש דרך לנקום בהן, פשוט ריחמתי עליהן.
ריחמתי על איך שהן דיברו (כי זה העיד על איקיו נורא נמוך):
"מהמהמהמה את מסתכלתת, אה?? אה??" או "בואנהההה מה את חושבת שאת??? אני אביא את החברים שלי תזהרייי!!!"
ריחמתי על זה שב-4 לפנות בוקר, אין להן משהו יותר טוב לעשות.
פתטי.
והכי עצוב, שהמשטרה פשוט לא תעשה כלום.
מה אפשר לעשות עם עברייניות צעירות? אבל הפלא ופלא מה הן יכולות לעשות לך.
אחת הנערות, אם היה לה אולר, היא הייתה דוקרת אותי במקום. לפחות 3 פעמים.
אם אני אי פעם אתקל בה ברחוב. אני אהפוך לרוצחת 
זה ממש מעצבן שבמקום לקום בכיף בבוקר אני צריכה ללכת לתחנת משטרה,
למה? כי יש לי פנס בעין וסימן כחול בגב.
אני אקנה שוקר-חשמלי נראה לי 
כל כך הרבה מטורפים ברחובות.
Anna-Mania
נגד אלימות
אלא אם כן זה כדי לכסאח כמה ערסים קטנים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anna-Mania
