אני לא גאה בזה.
אבל אני גם לא שולטת בזה.
תמיד הייתי כזאת, לא משנה כמה ברחתי מזה.
אולי זה יעשה לי רגשות אשם, אבל זאת האמת.
זה עושה לי טוב. למרות הידיעה שזה לא הפתרון וזה לא נכון.
אולי באמת השפיעו עליי הדברים של האקס (המטומטם הזה)
ובלי קשר, תמיד זה הפריע לי. תמיד.
אז חזרתי להרזות בקצב. אז מה?
אז חזרתי לאכול מעט. אז מה?
זה עושה לי טוב.
וממתי דברים שטובים לנו עושים טוב?
"רזית." מישהי אמרה לי.
"באמת? לא שמתי לב." עניתי.
אבל לרדת 2 קילו בשבוע זה נחמד לדעתי. נחמד מאוד.
והפעם, עם הניסיון אני לא אשבר כמו פעם.
אני נפצעתי ברגל, אבל ברגע שאחזור לעצמי
אני גם אחזור לחדר כושר ואוכל לאכול קצת יותר.
החלטתי שאני אוכלת בדיוק לפי האנרגיה שאני מוציאה,
וכרגע בזכות הלימודים, מוטב שאסתום את הפה.
גם ככה אין לי זמן לנשום עם הלימודים, העבודה והחברים
(התקפת ימי הולדת צורכת הרבה כסף שאוזל לי כמו מים!)
יהיה בסדר.
זו רק עוד תקופה. רק אחת טובה יותר לשם שינוי.
היא פשוט מושלמת המעצבנת הזאת, לא? :)
Anna-Mania
נ.ב
אני בשוק!
רק עכשיו, בגלל העילגות הקלה שלי, גיליתי את התיבה של "מנויים" בעריכה,
וגיליתי שיש לבלוג שלי 27 מנויים! אני בשוק...
משמח ומשונה לדעת שהתהיות והכתיבה שלי באמת מעניינת אנשים.. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anna-Mania
