רגע אחד בוכה
רגע אחד צוחקת
רגע אחד תוהה
רגע אחד לא חושבת
רק רוצה לברוח רחוק
להיעלם ברקיע
לשכב על דשא טרי
או להתעורר בבוקר חורפי
לא לבכות יותר
ולא להתבלבל
להיות עצמי
ולא יותר
לא יותר.
הייתה מסיבה.
היינו מלא אנשים ורקדנו. היה כל כך כיף, עד שהוא הופיע.
הוא בא עם איזה ידידה פאקצה שלו, שניהם ישבו בצד מרוחקים כמו זוג צנונים.
מתנשפת מרוב ריקודים עם חיוך על הפנים באתי בסה"כ לומר לו שלום.
הוא אפילו לא הביט בי. הוא התנהג כאילו עומדת מולו טינופת תת אנוש ולא בנאדם.
"את משפילה את עצמך," הוא אמר.
הסתכלתי עליו, תוהה.
"אם אני משפילה את עצמי לפחות אני נהנית, ולא באה למסיבה כדי לשבת כמו מעפן." יריתי לעברו והלכתי משם.
פתאום הופיע ידיד שלי, שלאחרונה התקרבנו מעט. שהוא אומנם לא חתיך כמו האקס או כמו שאר הבנים שיצאתי,
אבל יש לו אישיות ותמימות שמשכו אותי משום מה.
התיזמון היה מושלם. בדיוק חזרתי לרחבה עצבנית וכועסת, אבל הוא הופיע ונרגעתי בצורה מדהימה.
נישקתי אותו מול כל העולם, מול האקס.
אח"כ כל הערב הייתי איתו. ואז כשהלכתי הביתה מוקדם כי עבדתי למחרת התעלמתי ממנו, חוץ מSMS קטן
ששלחתי לו.
"חבל שזה היה צריך להיגמר ככה."
היום ראיתי אותו בבית הספר. פשוט התנהגתי כאילו הוא לא קיים.
פשוט לא קיים.
עם אותה ההרגשה.. שחבל שזה היה צריך להיגמר ככה.
אבל בתאכלס הוא צודק, לא?
אני הייתי ממש משפילה את עצמי אם הייתי הולכת לדבר עם חרא מתנשא כמוהו.
הייתי נותנת הכל כדי להיות במקום כזה,
הרחק מהכל.
Anna-Mania
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anna-Mania
