you are not alone

יש משהו מצחיק שלקח לי זמן רב להבין.

בכל המסלול הזה, בכל ה"שביל" הזה שצעדתי בחיפוש אחר עצמי, הלכתי במעגלים.

בכל החיפושים ובכל השטויות שעשיתי, כדי למצוא מי אני...לא היו הכרחיים, אבל רצויים.

הבנתי, שבמקום לחפש מי אני, התעקשתי להתרחק ממי שאני ולהפוך לההפך הגמור ממני.

הבנתי שבגלל הפגיעה שעברתי, בגלל הביטחון העצמי הנמוך, לא יכולתי להיות אני. הייתי צריכה

לעשות את הדברים שאני, בתור עצמי, לעולם לא הייתה עושה.

כאילו...שזה עשה לי טוב איפשהו, להרוס את עצמי. כי הייתי מאוכזבת, ורציתי להיות מישהי אחרת.

חח נשמע כמו פיצול, לא? טוב, זה סוג של. כשאתה לא מסתדר עם עצמך, ואתה נלחם בעצמך,

אתה בעצם הופך לשני אנשים בגוף אחד. אז זה כמו פיצול (חוץ מהחלק שבו אתה לא מדבר עם עצמך, אני מניחה).

אבל חייתי בתור שתי נערות שונות:

הנערה שהיא אני. הנערה שיודעת מי היא. שאוהבת לחיות ואוהבת להיות עצמה,

והנערה שהיא צל שלי. צל שחור שהולך ונושם, אבל מת, ולא באמת קיים. לא באמת אמיתי.

ועכשיו, כשאני מסתכלת אחורה, אני מחייכת חצי חיוך עקום כזה.

עברתי דברים לא קלים, אבל אם לא הייתי עוברת אותם, לא הייתי חזקה כמו שאני היום.

כי בלי שתסבול, איך תבין סבל?

בלי שתכאב, איך תלמד להילחם בכאב?

בלי שתחייה את העוני והרוע של האדם - איך תשרוד בחברה הזאת?

אני לא אשקר לעצמי. לנצח יהיה לי משהו לאקס. מפני שהוא היחידי שהצליח לגרום לי להתאהב.

אנשים אחרים שמכירים אותי מכירים אותי בתור בחורת-פלדה. בחורה שלא צריכה גבר, ולעיתים, אפילו,

שבנים מפחדים ממנה, בגלל יתר הפמיניסטיות שלה.

והוא היחידי שהצליח להפיל אותי מהרגליים.

הוא היחידי שנתתי לו את הלב שלי, ושאהבתי אותו יותר מכל דבר בעולם.

ואני לא מתחרטת על זה. לא. זה לא יהיה נכון.

למען האמת, אני אפילו מודה לו.

כי בזכותו למדתי את הכוחות שלי, את היכולת שלי לאהוב אדם בצורה כל כך חזקה.

בזכותו למדתי לא לבטוח באף אחד. בזכותו למדתי על עירנות מתמדת. על לעולם לא לתת לעצמך ליפול,

לעולם לא לשכוח מי אתה למען מישהו אחר. לעולם - אבל לעולם - לא לוותר על עצמך. למען שום דבר.

בזכותו נעשיתי מי שאני היום.

ולנצח כשאראה אותו, תהיה צביטה, זיכרון ישן. צלקת.

אבל אני חזקה. וגם בלעדיו אני על הרגליים, חייה, צוחקת, מתקדמת בחיים.

אני מודה שאני לא אצליח בתקופה הקרובה להתקרב לבנים. אבל אני חושבת שעדיף ככה.

עדיף שאשאיר את חיי האהבה בצד, ואגש לחיי השאפתנות. קריירה. אני ואנוכי.

אני מעדיפה להישאר בעיניי שאר הבנים אשת הקרח, הפלדה והברזל. האישה שהתאהבה פעם אחת. פעם אחת.

אני רואה שהאקס התרחק מהחברה שלו. הם בקושי אחד ליד השני.

אני רואה את המבט בעיניים שלו, וכמו שתמיד ידעתי, אני רואה שהלב שלו עדיין נאמן לי,

לא משנה כמה הוא נאבק בזה. מתעקש.

ואני יודעת ששנינו, כמו בקללה מוזרה, קשורים אחד בשני, באהבה בלתי אפשרית.

אני מסתכלת מהצד, ולא אומרת דבר. לא נוקפת אצבע...

               ...ונותנת לבחור היחידי שאהבתי, לחלוף על פניי.