"You try to be so many people but in the end - you find out that it's just the best to be..yourself."
I HATE MYSELF FOR LOVING YOU
אני מסתכלת על כל הבנות האלה, בכיתה שלי, בשכבה שלי, ברחוב ובכל מקום ציבורי אפשרי.
הן כולן נראות מטופחות, חייכניות. מזכירות לי קצת פודלים, ריקניות מבפנים עם הצחוק החלול והאיפור והבגדים הזהים.
אבל הן כולן נראות מאושרות. אין להן חיים מורכבים בכללי. הן יוצאות בחבורות, צוחקות על כל בדיחה, מפלרטטות עם בנים ומחייכות מפה ועד הודעה חדשה.
ואני שואלת את עצמי, למה אני כל כך שונה?
למה כל הפסקה במקום לשבת בחבורה שמצחקקת שכל בחור עובר ומדברת על האופנה החדשה אני מעדיפה לשבת בצד, הרחק מהכל
ולקרוא ספר, להקשיב למוזיקה, להתנתק מהכל?
למה כשהן מחליפות בחורים כמו גרביים, מתאהבות בשנייה אחת בזה עם הכובע המגניב ויום אחרי בכלל מדברות על הדייט על חתיך מספר 23,
אני מתאהבת רק פעם אחת בחיי, והפעם האחת והיחידה הזו צורבת אותי כמו אש לוהטת ואוכלת אותי מבפנים. למה כשבנים אחרים מתעניינים בי אני רק
ניסוגה מהם? מסתגרת. לא מתאהבת יותר בחיים.
למה כשתחומיי העניין של הבנות האלה מסתכם באיפור, בנים ושיער, תחומיי העניין שלי יותר יעניינו את הזקנים בבית האבות מאשר נוער רגיל?
למה אני כל כך שונה?
אתמול ישבתי בשיעור רגיל, כשאיתי בכיתה למדו הפאקצות הרגילות. התבוננתי בהן, איך הן מסתכלות לצדדים כמו יונים, מקרקרות וצוחקות בלי שום סיבה רצינית.
ואז, כשחזרתי לעסוק בלימודים הן צווחו ורצו אל החלון. צועקות שם של בחור.
לא הסתכלתי ולא הקשבתי כי בדרך כלל הן אינן מעניינות אותי. תמיד הייתה לנו מערכת יחסים נפלאה.
אבל אז שמעתי שם של בחור שגרם לי להרים את הראשון ולהסתכל אל החלון. ושם ראיתי אותו, הדייט שלי בסילבסטר.
כמובן שמייד התכופפתי לשולחן בבהלה. תוהה מה לעזאזל הוא עושה בבית הספר שלי. עבר יותר מחודש מאז ולא יצרתי איתו שום קשר. פשוט נעלמתי לו,
כי לא הצלחתי להיות עם מישהו כשהלב שלי שייך בכלל למישהו אחר...
הסתכלתי על הבנות שקראו בשם שלו, חייכו אליי ונופפו. צחקתי בתוך עצמי. הן כל כך מתגנדרות ומפלרטטות. אם הן רק ידעו שאותו
בחור שהן מנופפות לו כמו טיפשות בכלל ייצא ... איתי. עם הבחורה המוזרה שקוראת ספרים במקום להתאפר ומדברת על פוליטיקה במקום על בראד פיט.
כן. אני עדיין מאוהבת באקס שלי.
אני כבר וויתרתי מזמן על לנסות להתגבר. החלטתי שהלב שלי שייך לו. הוא מוזמן לזרוק אותו, לשרוף אותו ולפצוע אותו עוד. אפילו להרוג.
אבל נתתי לו את ליבי כי אין לי כבר תועלת בו. אני לא מעוניינת באף אחד אחר, אני לא מחפשת אף אחד אחר, למעשה, בלעדיו אני לא רוצה שום קשר לאהבה.
אני מאוהבת ואני לא מפסיקה לאהוב. אבל אם זה לא הוא, אין לי קשר לאהבה.
כבר יותר מחצי שנה אני מנסה למחוק אותו מהלב שלי, אבל הלב שלי נלחם בי, צועק עליי, בוכה. ואני נשארת אומללה.
אני והוא פשוט סיפור טלנובלה מוצלח.
הבחור מאוהב בבחורה, הבחורה זורקת אותו. מאז היא לא מפסיקה לחשוב עליו. הם נפגשים שוב, הוא רוצה לחזור אלייה, אבל אומר לה את זה
יום לפני שהיא טסה לחו"ל. הם קבעו שיחזרו כשהיא תחזור לארץ. והיא, בחו"ל לא מפסיקה לחשוב עליו ומבינה שהיא בעצם...מאוהבת.
אך כשהיא חוזרת, אהובה כבר איננו, ואותו החליף אדם קר. והיא נשברת מבפנים.
אני אומנם לא כמו פעם. פעם היו לי עיגולים שחורים מתחת לעיניים מחוסר שינה, ועיניים אדומות מבכי, או סתם עיניים מתות כאלה.
פעם לא רציתי לצייר, ללמוד, לא רציתי אפילו לחיות.
היום אני במצב טוב יותר. מאז שהשלמתי עם העבודה שהלב שלי לא שלי ואני מתמקדת בדברים אחרים. אבל הוא שם, תמיד, מאחורי המחשבות.
דיברתי עם ידידה-רחוקה שלי. סיפרתי לה את הסיפור בקצרה. והיא אמרה לי את שמו. שאלתי איך היא ידעה במי מדובר,
היא סיפרה לי שבחופש הגדול שהיה, הוא סיפר לה בדיוק את אותו הסיפור.
התחלנו לדבר. גיליתי שגם לה יש מישהו שהיא פגעה בו. נפרדה ממנו 4 פעמים! ושהיא רק עכשיו הבינה שהיא מאוהבת בו,
והוא נעשה קר אלייה. בדיוק אותו הסיפור.
ישר התחברנו. תמכנו אחת בשנייהי. זה אכזרי אבל זה הרגיש טוב לדעת שמישהי באותו בוץ תובעני כמוני.
אבל אז היא שאלה לי הודעה שהוא נותן לה הזדמנות חמישית.
כל כך שמחתי. בחיים שלי לא שמחתי ממשהו שכל כך לא קשור אליי. אבל אחר כך גם הייתי עצובה.
מצד אחר, אם הוא נתן לה הזדמנות חמישית - למה שאני לא אצליח להשיג בסך הכל את ההזדמנות השנייה האומללה
שעלייה אני כל כך נלחמת?
אבל מצד שני, הנה הם השלימו, סיפור אהבה עם סיום טוב. ואני? אני עדיין שבורה. מישהו חייב לשלם את סיפור האהבה הכושל.
רק שתדעו, בסיפור האמיתי בת הים הקטנה מתה וכיפה אדומה נאכלה. אני חושבת שאני שייכת באמת יותר לאגדות של האחים גרים מאשר של דיסני.
אוף. כמה אפשר לסבול?
התחלתי ללכת הרבה לחדר כושר, וזו הדרך הנפלאה ביותר להוציא את כל המתחים. חוץ מזה שנחמד גם קצת להתעצב בדרך :]
אני גם חוזרת לשמור. חייבת לבנות תפריט.
בכל מקרה, אני עכשיו נאלצת לחזור ללימודים שהשתלטו לי על החיים והוציאו לי המיץ מכל ה"כיף".
לילה טוב.
3>
"No-one could make me blush
No-one could make me cry
No-one could have my heart
And no-one could break it apart.
But then, I met you.
And it all changed so fast
You made me blush
And you made me cry
You took my heart
...And broke it apart.
And now,
No-one will ever make me blush again
Or make me cry
No-one will have my heart
And no-one will never ever break it apart.
Because I don't have any heart left
Since you killed my only true love."
Anna-Mania
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anna-Mania
