ואי כל כך התגעגעתי לכתוב כאן....
טוב אז קרה המון מאז הפעם האחרונה שעדכנתי....
הדבר החשוב ביותר הוא שהתגייסתי!!!!
כן עכשיו אני רכוש צה"ל בדיוק כמו כל השאר....
היום של הגיוסהיה מאוד מאוד קשה עבורי....
המון פחדים ודאגות ....
כשנאלצתי לעלות לאוטובוס ולהיפרד מהמשפחה ומהחברים שבאו איתי
פרצתי בבכי מטורףף זה היה כל כך קשה....
באותו יום שהגעתי לבסיס הודיעו לנו שאנחנו סוגרים שבת וזה שבר אותי...
זה הפך את הכל להרבה יותר קשה עבורי...
הטירונות היתה לי קשהה מאודד .. ציפיתי שיהיה קשה לא ציפיתיש יהיה קל...
אבל זה היה הרבה מעבר למה שציפיתי....
הצוות שהייתו בו היה מדהים זה הדבר שעזר לילעבור את הטירונות...
הבנות המדהימות המפקדת המתחשבת....
ויום שלישי בלילה החלפנו צוותים לפי המגמות כי מה לעשות סיימנו טירונות ועכשיו ממשיכים הלאה...
וזה היה אחד הדברים הקשים....
אחרי שהחלפנו צוותים יצאנו למסע כדי לקבל את הסיכה והתגיות החדשות...
המסע עצמו היה לא קל...
אבל ברגע שסיימנו ונעמדנו במגרש וכל האורות נדלקו...
זה היה כל כך מרגש...
המפקדים עברו ושמו לנו תתגיות החדשות וברקע התנגן השיר של בועז שרעבי...
"מי ידע שכך יהיה
שבכמה לילות ללא אמא
תקבל עליך תואר שכזה
ותצעק אחרי וקדימה."
וזה ממש ריגש אותי...
אני יכולהלהגיד שבאמת פיתחתיחוסן נפשי ואני כבר מצליחה לא לבכות מכל דבר..
אני גם יכולהלהגיד שעדן האזרחית בבית היא עדן שונה ומאושרת יותר...
בצבא אני שומרת עלפרופיל יותר נמוך...
אני לא עדן שמביעהאת הדעה שלה על כל דבר ועם ביטחון עצמי ...
אני יותר שקטה ומנסה עדיין למצוא את מקומי...
אני אסיים בשיר של בועז שרעבי:
זה לא חלום
עוד יבוא היום
יום לו חיכינו
אלפיים שנה
המלחמה האחרונה.
עוזבים את הבית
עוזבים את החברים
לובשים מדי זית
והולכים לימים אחרים.
מי ידע שכך יהיה
שבכמה לילות ללא אמא
תהפוך מנער ותהיה
לבחור מסתער קדימה.
מי ידע שכך יהיה
שבכמה לילות ללא אמא
תקבל עליך תואר שכזה
שתצעק: אחרי וקדימה
זה לא חלום
עוד יבוא היום
יום לו חיכינו
אלפיים שנה
המלחמה האחרונה.
נחזור אל הבית
נחזור אל החברים
נפשוט מדי זית
ונחזור לימים כלפנים.
מי ידע שכך יהיה
שבכמה לילות ללא בית
נלך לימים אחרים ונראה
יונה עם עלה של זית
מי יתן וכך יהיה
שבכמה לילות ללא בית
נלך לימים אחרים ונראה
יונה עם עלה של זית.
השיר הזה מסכם הכל.
שתהיה שבת מבורכת לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
