גברים זה עם חרא.

תמיד כשאני נמצאת במערכת יחסים שאני יודעת שעתידה למות, לגווע, לא להמשיך להיות

אני מרשה לעצמי.

להיות איתה, להיות איתו. עם 3 אנשים במקביל,

שרמוטה.

אבל אני יודעת ששום מערכת יחסים לא תהיה אמיתית,

לא פנויה רגשית.

פלצני? כן. אבל זה ככה.

-                                                                יש הופעה של מיומנה, רוצה?

(אחרי יומיים של חוסר תגובה) בואי נלך. אנירוצהלראותאותך.לנשקאותך.אותך.

ההופעה הייתה מדהימה,אין מה לדבר אפילו,

כל הדרך חייכתי כמו ילדה בת 12 מאוהבת, מעיפה מבטים חטופים לעבר הפנים שאני כלכך אוהבת .

ישבנו קיצוניים בשורה אז עמדנו בצד עד שכל השורה תתמלא כדי שלא נצטרך לקום כל רגע,

- אפשר לחבק אותך?

כן.

אני שונאת חיבוקי דוב, כי אני מרגישה קטנה.

ואני שונאת להרגיש קטנה. שונאת.

אבל אצלו בידיים זה מרגיש כלכך נכון

ישבנו בהופעה, הייתה מצוינת, החזקנו ידיים.

המשכתי לחייך כמו ילדה טיפשה.

בחניה המאולתרת גיליתי דו"ח של 250 ₪ וקיללתי שעה את ת"א-יפו.

לא הספקתי לחנות מתחת לבית שלו והוא כבר ברח החוצה, אם הוא רק היה נשאר עוד דקה.

כמו בסרטים קיוויתי שהוא יצא חזרה אלי לאוטו

אבל הוא לא.

אני ניסיתי,הכל. רמסתי הכבוד שלי שוב ושוב כי האמנתי שלטובת האהבה מותר.

די.

אני לא מסוגלת יותר,

עכשיו הכדור במגרש שלך.

גברים זה עם חרא,

שממש בא לי שיחבק אותי בלילות.