"לכי להיזדיין!!!!! תמותי!!!!!! אני שונאת אותך!!!!!!"
אני מרביצה לה, שוב, ושוב, כאחוזת טירוף, מכה בלי רחמים.
"תמותי!!!!!! תמותי כבר, תשרפי!!!!!!"
עוד סטירה אדומה מצלצלת שניטחת.
"תמותי!!!!! אני שונאת אותך!!!! אני סטרייטית, את לא מבינה?!? סטרייטית!!!!!"
עוד בעיטה שתשאיר סימן כחול.
בועטת, מרביצה, צורחת עד ששורף הגרון.
"מה נראה לך שאני לעזאזל?!?! אני סטרייטית!!! אני ילדה טובה!!! בכלל לא עברתי את כל הדברים האלה!!!!!!!"
צורחת וצורחת, לא מסוגלת להפסיק, ומיתרי הקול כבר נקרעים.
נשרפת מבפנים, והיא שוכבת שם, גוש שחור ומכווץ, חסר אונים.
"תמותי!!!" אני בוכה, בוכה ורועדת, מייללת וצורחת, מרביצה, מרביצה, מרביצה.
"אני שונאת אותך!!!! נמאס לי ממך!!!! מי את חושבת שאת??"
ואת מחזיקה לי את היד ומבקשת, "תפסיקי, את תהרגי אותה".
ואת מסתכלת עלי, בעיניים האלה שלך, הגדולות והחומות, במבט עצוב שכזה.
"לכי להזדיין!!!! תשרפי בגיהנום!!!!!!"
בכלל לא עברתי את זה, מה היא חושבת לעצמה, אני רק ילדה קטנה. מעולם לא ברחתי מהבית ומעולם לא דיממתי בכוונה, מעולם לא רציתי למות ככה,
אני בכלל לא לסבית ואפילו לא ביסקסואלית,
אף פעם לא היה לי עבר גדול ושחור ומפחיד,
אף פעם לא הסתכלתי אחורה וראיתי שנים שחורות שכאלו, כמו של אישה זקנה- אף פעם!!!
ואת לא מבינה, איך איבדתי שליטה ככה,
למה העיניים שלי כל כך מזוגגות כשאת מתחננת,
למה אני בוכה כל כך חזק, וצורחת,
"תמותי!!!!!"
ועוד שריטה על הפנים בכל הכוח, והיא המוכה שם על הרצפה, מדממת.
להכות, להכות, להכות.
והיא- אני.
ואני בכלל שוכבת במיטה שלי עם המצעים הנקיים שמריחים כל כך טוב,
כולי בגוף של ילדה קטנה, בקושי 15,
ומחבקת את הכרית בכל הכח.
לילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
