נכון שהגיע כבר הזמן
שנתפזר מכאן.
לך מאוחר מדי לסלוח,
לי מאוחר להשתנות
לכי לדרכך,
אני לדרכי
מה ששלך כבר לא שלי
הרי את משוחררת לכל אחד,
ורק לא לי
זמן להתחיל מבראשית,
זמן להצמיח שורשים,
ולהפסיק לרוץ במעגל.
להתחיל מבראשית,
ולהצמיח שורשים
ולהפסיק לרוץ במעגל
בלי לדעת מה
בלי טענות לאף אחד
קצת חמוץ לי בלב,
זה כואב אבל אתגבר בנפרד
עוד שנה או שנתיים
כן, ככה זה כשמרפים
רוצים לא להפסיד אבל מפסידים,
הדרך שלי תהיה אחרת,
הדרך שלך תהיה שלך
אחרי זמן ארוך שמנסים,
אין עוד מקום להיסוסים
הגיע הזמן לחתוך, וכמוך,
גם אני רוצה ניסים
אני מצטערת שאני מוציאה את זה ככה. הרי אנחנו מדברים כל כך הרבה בזמן האחרון, וממש אין לי בעיה לדבר איתך על זה, אבל נראה לי שלנסח את הכל בבת אחת בכתב יהיה פשוט יותר מהיר.
זה באמת אחד הקשרים המוזרים שהיו לי.
זה כאילו... אמרתי. משהו לא סגור עד הסוף בינינו. כל העסק הזה- אף פעם לא הרגשתי שזה נגמר עד הסוף.
כי כן, זה נגמר לפני כמה חודשים כבר, אבל בעצם הקשר שהמשיך מאז לא היווה הבדל כזה גדול... רק חסר הקטע הפיזי וזה הופך להיות זוג לכל דבר ><
ונחש מה? אפילו פה הגבול מטושטש קצת.
וזאת עוד בעיה- כלכך כיף לי להיות ככה, סתם קרובים, אבל זה מבלבל עוד יותר.
כי אתה לא אומר במפורש שזה סגור, ואני צריכה לשמוע את זה ממך כדי לדעת שאין עוד לאן להמשיך.
כי איך שזה מרגיש עכשיו, כל הזמן יש לי את התחושה שזה עוד פוטנציאלי, שעוד יכול להיות עתיד, שזה פשוט עיניין של זמן. שאם אני אתחיל עם אנשים אחרים ואהיה איתם אני בעצם אחמיץ את ההמשך שלנו, של כל זה, שאני פשוט אנטוש באמצע מערכת יחסים מורכבת או משהו.
ואני יודעת שמבחינתך זה לא ככה, אבל לא שינית התנהגות או משהו כדי להראות את זה. גם אם אמרת שנגמר, אתה ממשיך להתנהג כאילו הכל עוד פתוח. אתה שולח כל כך הרבה רמזים ומסרים סותרים. או אולי זה רק אני והפסיכולוגיה שלי.
אבל אני לא רוצה שתשנה התנהגות. אני לא רוצה ששום דבר יגמר או ישתנה.
ובינתיים אני חיה במין מציאות שיכולה להיגרר ככה על פני שנים, פשוט עומדת במקום בידיעה ששום דבר לא ישתנה- אבל לא נורא, הרי בפועל זה כן מרגיש כאילו יבוא ההמשך... כאילו כבר עכשיו כבר יש המון...
וזה לא אמור להיות טוב, או שכן?
ואני מטומטמת. כי בפעם הקודמת זה לא היה נכון. ניסיתי להיכנס לנעליים שלה, של ***. שיחקתי את ממלאת המקום שלה, ושיחקתי גרוע. לא הייתי עצמי בכלל. טיפשה, נו.
היום אני כבר יודעת... אני יודעת שפשוט ככה, כמו שאנחנו עכשיו, ככה זה צריך להיות. לא משחקים ושטויות מלאכותיות. היום אני מסתכלת אחורה ומבינה שעשיתי כמה טעויות, ויודעת איך יכולתי לתקן אותן.
ואיך שוויתרתי מהר. לו רק הייתה לי הזדמנות להוכיח לך מחדש... יאו.
אבל איחרתי קצת, או קצת הרבה, אתה כבר לא בקטע עד כמה שאני מבינה.
סליחה שאני מציקה עם זה. אני לא מפסיקה להציק. בטח כבר ממש קשה להיות חבר שלי ככה. אני יודעת מניסיון שזה יכול להיות קשה, אתה הרי יודע, סיפרתי לך.
אבל אני פשוט צריכה לסיים את זה וזהו.
לא רוצה. לא מסוגלת בכלל לחשוב על זה. אבל צריך להגיד משהו בכל זאת.
אני רק צריכה שתגיד "זה נגמר. את טועה בכל מה שחשבת שקורה איתנו, אני לא בעיניין וחלאס",
ורק רוצה שתגיד "לכי תדעי? אולי בעתיד זה יקרה. הכל פתוח."
ואתה יכול פשוט לשכוח מהכל.
רק תגיד לי להפסיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
