פצעים ונשיקות

אבל אני לא כלכך בקונגרס עצמו, בעצם.

כל מה שעשיתי היה לסדר ולאכול וכזה.

זתומרת, זה התחיל ככה:

אתמול הגעתי ב6:30 לסניף והתחלתי לעבוד... אנשים הגיעו ועבדנו [ואכלנו סופגניות ומאות רוגלכים] עד איזה 2.

הלכתי לישון בסביבות 3 וחצי ככה,

על מזרון שלא תרם לחצי הגוף התפוס שלי, אבל למי אכפת.

אחרי שעות השינה המועטות האלה התעוררתי לבליל של שעוני-טלפון-מעוררים, וחזרתי לישון עד שאחותי אמרה שהיא באה להביא לי את הארנק.

טעות. היא הביאה לי כסף לתספורת אבל את הארנק עצומ [עם החופשי וכל החיים שלי בתוכו] היא שכחה בבית.

אניווי,

התחיל הקונגרס, אנשים הגיעו [אומייגוד הבן של דיויד, גלעד, פשוט חתיך ברמות מטורפות],

ואז הסתבר שלי ולאיתי [המדריך שאיתי] לא הגיעו מספיק זיינוקים.. אז תרמנו את 5 הזיינוקים המיותרים שלנו לקבוצה אחרת וכל ההדרכה פשוט הסתובבנו וחילקנו טפסים וערכו שולחנות אוכל וכזה.

היה כ"כ כיף [יחסית למישהי שציפתה להדרכה מעפנה על ילדים קטנים ומעצבנים].

אח"כ היה אוכל [וואו אני פשוט טוחנת בכמויות לא נתפסות, אני מבטיחה לכם שכל מה שהכנסתי לפה ב24 שעות האחרונות היה עוגות], ואז הרצאה של חונן המנהל המגניב ביותר של צמרת. כמובן שהקשבתי לו, וכשהתחלף המרצה התחפפתי החוצה ועכשיו אני כאן, בחדר של לוסי [הרכזת לשעבר שלי].

איזו חניכה ומדריכה להפליא, הא?

מאוחר יותר אני אנסה ללכת להסתפר [אם לספר הספציפי שאני רוצה יהיה זמן היום, אין לי את הטלפון שלו לבירור מוקדם..],

ואח"כ לב"פ

יום מגניב, לא?

ושכחתי שבכלל חברות שלי לומדות עכשיו. עם מבחן ושיעורי בית והכל.