האמת, גם לי אין יותר מידי מושג. יכול להיות שאני אמשיך להתחבא בתוך הקפוצ'ונים.
אבל רק תארו לעצמכם. [ולא, אני לא כותבת את הפוסט הזה אליכם. למען האמת, אני מקווה שאף אחד לא יקדיש את זמנו לקרוא פה את האחד הספציפי הזה. אבל די, נמאס לי לכתוב בקלסר את השטויות האלה, אני רוצה מקלדת ועכשיו].
אני אוכל להסתובב עם אילו חולצות שבא לי.
אני אוכל לשים המון איפור ולהיראות גותית, אבל יפה.
אני אוכל לצאת למסעות קניות של שופינג ולקנות מה שבא לי בלי לחשוב. יהיהו לי ציצים קטנים יותר, אני אפילו אוכל לקנות כל חזיה, יש.
אה, ואני אוכל ללכת עם בגד ים נורמאלי ולהוציא את הבטן והכל, מתי שיתחשק לי,
וגאאאאד תהיה לי בטן כזאת מושלמת ואני פשוט אראה כמו שרציתי כל החיים וווואואוואוא... חחח
אני ממש נשמעת אנורקסית פה.
אז שתדעו לכם שאני לא,
למען האמת לא זכורה לי תקופה מהשנים האחרונות שבה אכלתי כל כך מסודר כמו שאי אוכלת עכשיו. בוקר, 10, 1 וחצי וערב.
אני לא מרעיבה ולא מקיאה ולא שומדבר. סתם מפנטזת. חולמת.
אבל אני אהיה כל כך יותר יפה. וכל כך יותר מאושרת.
ואנשים יאהבו אותי יותר, אנשים ירצו אותי יותר,
אנשים יעריכו אותי יותר סתם כך ברחוב. אני אמשוך יותר אנשים אם אני אהיה רזה יותר. אהעהעהעהע.
אין לי הפרעות. באמת שלא.
כן, אני יודעת. "היא מופרעת." "דושי, יש לך בעיות." "זה כזה דוחה." "אוי, תסתמי".
טעות.
אני לא כזאת.
זה הכל פנטזיות, פנטזיות, פנטזיות....
אבל תגידו לי שהיא לא מושלמת בצורה מטריפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
