הדרך הנכונה... כל כך תהיה הבחירה הנכונה. היא אולי תסדר לי את החיים בעתיד, ותחסוך כאב עתידי.
אבל כרגע היא קורעת אותי לגזרים.
אלוהים, לא. בבקשה לא.
איך נפרדים מהחיים שלך?
איך מתנתקים ממישהו שמהווה את החיים שלך? כשהבנאדם היחיד שאני רוצה לבכות לו הוא הבנאדם שאסור לי לבכות אליו...
הבנאדם היחיד שאני רוצה לרוץ ולספר לו שקרה לי משהו כזה- הוא הבנדם שהמשהו הזה קרה לי איתו.
אני רוצה לדבר עם בנאדם על זה שאסור לי לדבר איתו. זה אבסורד. אלו לא חיים.
זה מוות, מוות בעודי בחיים.
אני מקווה שזה יוביל לחיים קלים יותר בעתיד.
אבל אם לא? אם זה יקרה שוב, ושוב?
למה דברים כאלה חייבים לקרות ולגזול לי את הזמן הכי יקר שלי, את הנעורים שלי?
טיפשה שכמותך, אמרתי לך שזה יקרה. אמרתי לך ולא הקשבת, הלכת בעיניים עצומות.
והתנגשת בקיר...
הבטחת לעצמך שאם זה ימשך יותר מאיזה חודש תנתקי את זה. ויודעת מה? לפני יומיים זה הפך לחצי שנה. חולני?
ובדיוק עכשיו, כשהחיים כל כך קשים, והתקופה הכי פחות נוחה. ומחורבן לי, פשוט רע.
אני צריכה אותך הכי בעולם עכשיו, ודוקא עכשיו את הכי מסוכנת לי.
מה אני עושה, לעזאזל?!?! איך אני עוברת את הכאב הנפשי הזה דווקא עכשיו?
אני אתאבד. אני באמת אמות.
לבקש שוב סליחה, סליחה מראש אם אאבד שליטה?
או פשוט לקחת את השליטה? איך זה עובד?
לפני חצי שנה זה לא היה משמעותי.
כשהתחלנו עם זה, תתפלאי לשמוע, לא הרגשתי אחרת ממך. לא רציתי כלום, לא ציפיתי לכלום, זה היה אטרקציה ותו לא.
ורק מאוחר יותר זה הפך להיות מה שזה.
רק אחרי שחזרתי, רק אחרי שהתקרבנו.
למה?
למה לי, למה עכשיו, למה, אלוהים?
למות?
אני רק רוצה אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
