פצעים ונשיקות

"אני רוצה ללכת לפסיכולוגית".

"בסדר".

ככה, פשוט, בלי מהומות.

"אבל רק שאני אבין, אלו דברים רגילים של גיל ההתבגרות, נכון? דברים כמו זהות מינית וכזה. לא משהו שאני אמורה להיות ממש מודאגת ממנו..."

וואו.

והם רק רוצים שאני אדע שכשאני רוצה, הם שם תמיד בשבילי- הם לא קיימים רק בשביל לצעוק עלי, לדיבריהם.

הם יודעים עלי יותר ממה שאני חושבת, מסתבר [טוב, האמת שזה לא כל כך חדש לי] ושום דבר לא יגרום להם לעשות מהומות ולהיבהל, חוץ מהתמכרות לסמים.

אני כל כך אוהבת אותם, שוב.