פצעים ונשיקות

אני אוהבת חזק מידי.

או שאני סתם מופרעת, אחד מהשניים...חחחח

אני כלכך, כלכך אוהבת את הפסיכולוג שלי.

יש לי זוג עגילים חדשים לגבה, אחד של גאווה ואחד חישוק.

ויש לי מגן 100,

והייתי בגוועלד הראשון....

ממש מוזר לי להתרחק ממך.

זה כאילו לא בכוונה, פשוט כי אין טלפונים וכזה,

אבל אני גם מרגישה שקצת נפל משהו בינינו. אולי מאז הערב ההוא בעיר עם שתיהן... קצת השתנה. ממש טיפה.

אבל זה לא העיניין.

הקטע הוא שמרגיש בריא יותר בלעדיך. כביכול רגוע.

אבל לא באמת. כשאני חושבת עליך אני מרגישה כמו חצי בנאדם. כאילו את החצי השני שלי, שנשכח איפושהו. עד כדי כך אנחנו משותפות, דומות.

אני מרגישה חצויה. לא שלמה. איתך אני שלמה, איתך אנחנו שתיים בכל העולם הזה.

ונכון, את חצי משוגעת. אבל זה כל הקסם, לא?

 ובכל זאת בריא בלעדיך. או שסתם התחלתי להתגבר.

אני לא יודעת מה לעזאזל אני עושה איתה. כל הזמן מרגיש לי, "אני לא נמשכת אליך, בואי ניפרד וזהו?"

אבל מה שאני עושה זה להחזיק בכל הכח, גם אם לפעמים אני נותת לעצמי לברוח קצת-

אני נתלית על זה כאילו זו התקווה האחרונה.

אני רק מקווה להגליד מהר.

http://www.youtube.com/watch?v=wHpK-ejSfBo&feature=related כל כך, כלכך מתאים שזה מטורף.