פצעים ונשיקות

שקט. דממה.

כל כך חשוך פה מלמטה.

והעצים נושרים, אבל אין כלום. לא באמת.

שקט. דממה.

רק חושך סוגר מסביב. חושך אפל, שחור משחור, חושך לנצח, שלא יגמר לעולם.

ואין בכלל עולם יותר.

שקט.

כל כך שקט פה, למטה. כל כך כלום.

ריק.

מנוחת עולמים.

חמימות נעימה סוגרת, עוטפת, חובקת. ואולי זה קור, קור אינסופי שחודר עמוק פנימה לעצמות, שורט ושורף כל גרגר אבק שעוד נשאר.

מין משהו לא אנושי שכזה. לא אנושי.

מנוחת עולמים. לשכב ולישון, פשוט וזהו. לא יותר מזה.

רק אני והשקט.

רק הדממה. הניצחיות. הרוגע.

השלווה.

רק לישון.