לקחו ילד טוב וקילקלו אותו. הרסו אותו. שברו אותו.
לקחו ילד עם פוטנציאל, ילד ממשפחה ובית טוב, ילד בריא...
ושאבו ממנו את שמחת החיים, השתיקו אותו והושיבו אותו בצד, חבול ומוכה.
הרסתם ילד טוב, הוא היה חומר גלם מעולה.
ועכשיו הוא שבור, פצוע,
שחוק.
קילקלתם ילד מוצלח. ילד עם אהבה ואושר ושמחת חיים שמילאה אותו, ילד עם יכולות ורצונות, עם שאיפות גדולות ועמוקות לחיים,
ילד כמו כל הילדים.
ילד עם עתיד נקי למדי.
וריטשתם אותו. שחקתם אותו.... אתם והמשחקים שלכם.
התעללתם בו, שאבתם ממנו כל מוטיבציה חיובית שהייתה בו.
הפכתם אותו לשבר כלי.
קילקלתם.
תראו, הוא היה טוב. ותמים. ומסכן, כל כך מסכן.
תראו מה נהיה ממנו.
עגום, אומלל. חסר תקווה.
החיים האלה, החיים המסריחים שלכם, המציאות הדוקרת שלכם שכבר נגעה בו. לקחה אותה. שבתה אותו.
כן... הוא שבוי עכשיו, בתוך מערבולת התסבוכות המפגרות שיצרתם.
סטרתם לו בפרצוף עם המציאות הכואבת הזו שלכם. פליק.
הטחתם בו את כל הרוע שיכול להרוס ילד.
מסכן שכמותו, תמים לשעבר.
ילד עם אשליות מנופצות... והמון כאב.
לב כל כך קטן, כל כך פועם בחום חי, וכל כך כואב. מלא רסיסים.
ולכו תדאגו עכשיו שהרסיסים האלה לא השאירו צלקות.
"תשמור על העולם ילד
יש דברים שאסור לראות
תשמור על העולם ילד
אם תראה תפסיק להיות
גיבור של העולם ילד
עם חיוך של מלאכים
תשמור על העולם ילד
כי אנחנו כבר לא מצליחים
תשמור על העולם ילד
אל תגזים במחשבות
כי כמה שתדע יותר ילד
אתה רק תבין פחות
ובשעה מסוימת
נסגרות כל הדלתות
וכל האהבה נגמרת
רק אתה ממשיך לתהות"...
יופי, באמת.
טיפשים, טיפשים, טיפשים!!!
סליחה, יש לי מוזה קצת מוזרה ביציאה מהפסיכו.
ואהבתי יותר את הפוסט הקודם.
וכן, אני יודעת, העיצבו מזעזע... אבל בא לי 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
