פצעים ונשיקות

Im walking on sunshine, woooah and dont it feel good!!

כן, אני עדיין נאחזת בציפורניים ומקווה להצליח להשתלט על זה. לתפוס את העיניין, לעלות על הנקודה, ופשוט להיות מאושרת.

זה קשה יותר ממה שזה נראה...

אבל רק כי אני הופכת את זה להיות קשה.

ואני אצליח.

ולא קשור במיוחד, אבל עדיין...

אמרו לי שניקוטין זה הסם שממכר הכי מהר ובקלות, אמרו לי שהירואין זה הסם שהכי מסוכן והורג...

אבל זה בולשיט.

הסם הכי חזק שאני מכירה הוא אהבה.

אהבה תטפטף לתוכך כמו רעל איטי, תעכל אותך בהנאה מתגמשת.. לאהבה כל כך קל להתמסר, להתמכר, לא לחשוב,

להסתמם.

ואז, כשכבר מכורים קשות ואין מה לעשות- אז זה שובר אותך.

מפרק אותך.

אולי אפילו הורג.

ואי אפשר לחיות בלי זה, זה מטורף! אתם קולטים שאנשים ממש חיים בשביל אהבה?! זוהי מטרת החיים שלהם!

אנשים מאבדים  את השפיות עקב שימוש יתר.

וזה כל כך כיף בהתחלה. כל כך מערפל את כל החושים, משתק אותם. כל קול קטן במוח שעוד צועק "הצילו! צאי מזה לפני שתפלי!" - כל קול כזה מושתק על ידי אלפי קולות אחרים שכבר התעוורו.

ולא באמת רוצים לצאת מזה... כמו להתחיל לעשן או משהו כזה.

נורא.

צריך לאסור על זה. זה לא צריך להיות חוקי.

"

אמרתי לסבן הברמן שאהבת אמת היא עבירה פלילית.

"לא כזה מעל גיל 18," אמר וסגר את מגירת הקופה הרושמת.

בשלב הזה הבר כבר הפך לחלק ממני, גוף שני שתומך בגופי הראשון. "אתה מעוור את עיניו של מישהו," הדגשתי. "אתה גוזל ממנו את היכולת להוציא מילה מפיו." הטיתי את צוואר בקבוק המשקה הריק לעברו. "אתה גונב לב."

הוא ניגב במטלית את המשטח לפני. "כל שופט יעיף את התיק הזה מכל המדרגות."

"תתפלא."

סבן פרש את המטלית על הדלפק העשוי פליז כדי שתתיבש. "אם את שואלת אותי, זה נשמע לי כמו עבירה קלה."

הנחתי את לחיי על העץ הקריר והלח. "בשום פנים ואופן," אמרתי. "ברגע שנפלת ברשת, זה לכל החיים."

"