פצעים ונשיקות

לך, עכשיו,

לך תעצור אותה ותגיד לה שהיא לא בסדר.

כן, ככה אתה אוהב את זה, נכון?

כשהכל פגום, הכל סתור, הכל מת.

מה יש בך עוד בעצם? מה יש בי? מה יש בנו?

ומה בכלל קרה פה, מה זה היה- שטף ברח, כמו סופת הוריקן המשתוללת ללא מעצורים ורסן ברחובות העיר.

אני לא יודעת, אני לא יודעת,

ואמרו לי פעם שזה גם לא יגמר-

אבל ככה זה.

באמת שאין לי שמץ מה כתבתי למעלה, מצאתי את זה כטיוטה ישנה. נדמה לי שזו אחת הפעמים הנדירות שבהן שפכתי רצף אסוציאציות על המקלדת בלי לעצור את עצמי ולהתנסח לפוסט הגיוני משהו.

ומוזר שאני משחררת דבר כזה, אבל זה מצחיק אותי נורא משומה.

בכל אופן...

נראה לי שאני מתנתקת מהעולם, ומתבודדת- אולי רק עם בן אדם אחד.

זה רע, נכון?

אבל זה כל כך נוח

טוב נו, כשזה יתחיל להפריע איכשהו אני אעצור את זה וגמרנו, זה ממש לא מסובך כמו שהפכתי את זה להיות כביכול...