כלומר, שנאה כלפי אחרים.
היא גורמת לי להרגיש טוב יותר עם עצמי... או לפחות, היא מעבירה את מושא העצבים שלי למישהו אחר.
ובמקום להתרכז בכמה אני מתעבת את עצמי ללא רחם, כמה אני דוחה את עצמי וכמה אני שונאת את עצמי-
במקום להתרכז בזה, אני יכולה לכעוס על אחרים ולפרוק תסכול ועצבים בלכעוס עליהם.
לשחרר כאן את כל הכעס הזה שמופנה כלפי כל העולם- וכך להדחיק את עצמי. להדחיק אותי.
את הנושא הכי גדול וכאוב שיש לי.
כן. זה עדיף מלשנוא את עצמי, נכון?
אז אני שונאת:
אני שונאת אותך, שהרסת אותי ככה כשעוד הייית קטנה ותמימה. אני שונאת אותך על כל מה שעוללת לי, על הבגידה הגדולה ששברה אותי, על כל הכאבים שגרמת לי בכוונה כדי לצאת נקיה וחפה מפשע בכל הסיפור. אז את כן אשמה, ואני כן שונאת אותך. את לא מבינה כמה. ומה שהפכת אליו אח"כ לא משפר את זה.
ואני שונאת אותך. אני שונאת אותך על שלקחת לי את החלק הכי משמעותי בהתפתחות, והרסת אותו. אני שונאת אותך על שלא היית שם כשהתפרקתי, אני שונאת אותך על שרק תרמת לזה ופירקת אותי עוד יותר. אני שונאת אותך על זה שעכשיו אני מוכרחה ללכת לפסיכולוג כדי לטפל בכל השברים שגרמת לי, בכל מה שעוללת לי, בכל הפצעים שהגלידו לא נכון.
ואני שונאת אותך. אני שונאת אותך על זה שנטשת אותי כשהכי הייתי צריכה אותך, אני שונאת אותך על שבגדת בי, אני שונאת אותך על זה שאהבת אותי ואני אהבתי אותך ואף פעם לא בזמנים הנכונים, אני שונאת אותך על שהעדפת אותה על פני, ואז אותה, אני שונאת אותך על כך שאתה גורם לי להרגיש כל כך קטנה לידך.
ואני שונאת אותך. אני שונאת אותך שלקחת לי אותה, ושהרגת ללא רחם את כל מי שהיה יקר לי. או כל דבר שהיה יקר לי, בכל אופן. ואני שונאת אותך שקטפת תינוקת בדמי ימיה, והשארת אותי שבורה מאחוריה, נטושה.
אני שונאת אותך על שהפלת לי את העולם הזה שלך על הראש.
ואני שונאת אותך. אני שונאת אותך על מסך הייסורים הזה שאת מעבירה אותי דרכו, אני שונאת אותך על הכל בעצם.
אני שונאת אותך על זה שאני אוהבת אותך.
ואני שונאת אותך. אני שונאת אותך על כמה שאת עושה לי חיים קשים, על כמה שאת נבזית כשאת רוצה, אני שונאת אותך על כל התכונות והמגרעות המסריחות שקיימות אצלך, אלה שאני לא מסוגלת לסבול ולהתמודד איתן לשם שינוי.
אני שונאת אותך על זה שלא דיברת איתי חצי שנה. בכוונה.
אני שונאת את כולכם. אני שונאת אתכם על שלקחת ילדה קטנה והתעללתם בה עד שפרחה נשמתה כמעט. אני שונאת אתכם על שדקרתם אותי מבפנים שוב ושוב עד זוב דם.
אני שונאת אתכם על כל מה שעוללתם לי,
אני שונאת את כולכם.
אבל הכי הכי? אני שונאת אותי.
[אל תתייחסו לפוסט הזה. אני במצב ממש טוב וסתם התחשק לי לכתוב אותו, אני נשבעת. זה סתם עבר לי בראש... 
].
הנה. פוסט ארוך.
אני ממש רוצה שיגיעו הימים שאני אוכל ללבוש גופיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
