פצעים ונשיקות

"... באצבעות ריקות מתחושה תלשה את הדף הראשון והשליכה בין רגליה לתוך האסלה.

ואחריו עוד דף, ועוד.

רגע, מה זה כאן? 'פעם הייתי בוכה המון, והייתי מלאה תקווה. והיום אני צוחקת הרבה, צוחקת ומיואשת'. למים.

'ואני כנראה אתאהב תמיד במישהו שאוהב מישהי אחרת. למה? ככה. כי אני טובה בלהיכנס למצבים חסרי סיכוי. כל אחד טוב במשהו'. קרעה.

'האמנות שלי? מה, לא ידעת? למות את הרגע'. קרעה, קרעה בשצף-קצף...."

'איך אמר מישהו? איש איש לנפשו'.

יודע מה מפחיד אותי? שזה נכון. שאולי, רק אולי, אסור לבטח גם במישהו שרצים איתו.

גם בנפש התאומה, באדם שהוא אתה, אסור לבטוח.

איש איש לנפשו...