פצעים ונשיקות

טיף. טף. טיף. טף. טיף. טף.

"הברז באמבטיה שוב דולף", חשבתי לעצמי.

אבל לא קמתי לסגור אותו.

מבוהלת מכדי לזוז, המשכתי לשבת באפלה ולנסות לקלוט את רחשי הלילה.

טיק. טק. טיק. טק.

גם השעון שיגע אותי מעט והציק לי, אך גם בנוגע אליו לא עשיתי כלום.

המתנתי בציפיה דרוכה, וכל דקה בה לא אירע דבר רק מרטה את עצבי עד לקצה.

רציתי לצאת, לקום ולברוח אל תוך הלילה השחור בלי להעיף מבט אחורנית.

רציתי לצרוח בכל הכוח - רק שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה. לא ככה נגזר עלי לחיות את חיי- ולאבדם.

רציתי לקבור את עצמי במקום בטוח כלשהו, בחיקה של אימי, ולא להיראות שוב לעולם.

אבל במקום לעשות ולו דבר מכל אלה, התכרבלתי והצטנפתי עמוק יותר בפינתי החשוכה, מהדקת בכוח את רגלי לביטני וכורכת סביבן את זרועותי,

מנסה בכל הכוח שלא להקיא.

לפתע, צילצול טלפון חד קטע את מחשבותי בגסות.

קירטעתי בזחילה לאורך המזרן, האימה מטפסת וחונקת את גרוני. אולי זה זה.

הרמתי את השפופרת, מצמידה את האפרכסת לאוזני ומאזינה לריחשושים והליחשושים שבקעו ממנה.

במשך כדקה שמעתי רק את קולות הרקע, ואז נדמה היה לי ששמעתי ציחקוק זדוני- והקו נותק.

הפלתי את השפופרת מידי, וכעת גם צליל הניתוק הרצוף התמזג עם קולות הברז והשעון.

בעיניים פעורות לרווחה חזרתי מובסת לפינה שלי, ושלחתי את זרועי הרועדת אל מתחת למזרן.

ידי מיששה בעדינות את הלהב הקר, ונסגרה סביב הידית.

כמה נשימות חטופות- וחשתי את הלהב נצמד בכוח לגרוני, מאיים לבקע את עורי.

גרוני החנוק פלט כמה נשיפות מבוהלות, מהירות.

"אל תעשי את זה!" זעקתי בתוך ראשי. "בבקשה, אני מתחננת! אני אהיה ילדה טובה! לא אפריע לך עוד לעולם!"

הציחקוק שבקע קודם מהטלפון הידהד שוב במחשבותי.

"בבקשה!" התחננתי על נפשתי. התרפסתי. אך היד הוסיפה לאחוז איתנה בסכין, לא מרפה. לוחצת.

"לא!!!" צרחתי.

והפעם בקול.

אור לבן מסנוור הציף את החדר.

ידיים איתנות, חזקות, אחזו בי והתעסקו בגופי, מטלטלים אותו הנה והנה ומחברים אליו כל מיני מכשירים עלומי שם.

הם אמרו שאני משוגעת, שיש לי התקפי פסיכוזות ושאני מסוכנת לעצמי.

הם אמרו שיש לי בעיות נפשיות קשות, ומי יודע אם גורלי יתיר לי לברוח מעצמי אי פעם.

הם אמרו שזה הכל בראש שלי.

אבל רק אני ידעתי את האמת.

משוגעת או לא-  הדבר הזה מאיים על כולנו, ואני הייתי היחידה שמסוגלת להבחין בו, גם כשהוא צוחק ברישעות מאחורי כתפם.

כמו ליצן המחביא את הרצח מאחורי גבו-

טירוף מחוייך.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=10840424